במקרים רבים הורים לילדים ומתבגרים עם חרדה חברתית מתקשים להבין מהן הסיבות לחרדה זו ומה עובר על הילד/ה שלהם.
ברשותכם אנסה להסביר בפשטות כיצד חרדה חברתית מתנהגת מבחינה טרילותרפית.
נתחיל ממה שרוב ההורים לא יודעים על חרדה חברתית: הם לא יודעים שהילד/ה שלהם חווה קונפליקט פנימי בין הראש ההישרדותי לרגש הרגישה מאוד שלהם.
מה זה אומר בעצם?
במרבית ההיסטוריה האנושית בני האדם חיו בשבטים, זו הייתה הדרך שלנו לשרוד, להיות חלק משבט.
ואם לא נהיה חלק ממנו אנו כנראה לא נשרוד, כי לבד זה הרבה פחות בטוח.
הראש שלנו לא השתנה הרבה מאז והוא מאוד רוצה להיות חלק מה "שבט", שהיום זה הכיתה בבית הספר או קבוצת החברים מהשכבה.
הרגש שלנו היא זו שמפתחת יכולות חברתיות, אך אצל ילדים מאוד רגישים יש התכנסות רגשית, ואם מעליבים אותם או צוחקים עליהם הם נסגרים.
המשוואה שנוצרת בראש היא:
להראות רגישות = פוגעים בי = נידוי חברתי, ולכן עדיף שלא להיות פגיע ופשוט עדיף לא למשוך תשומת לב, ומכאן מתחיל תהליך של אבדן היכולות החברתיות.
אז מה קורה בפועל במערכת היחסים הפנימית שלנו?
הראש משתלט ומנסה לשמור עלינו בכך שהוא לא נותן לרגש לצאת החוצה, לא נותן לה לפתח חברויות ומאוד נזהר מכל ביטוי רגשי.
עם השנים שעוברות הסבל רק גדל, והחרדה החברתית גדלה.
ואז הפכנו להיות ילדים נעלמים, שקופים, שנחבאים אל הכלים ומנסים לא להתבלט, ואני מדבר מתוך ניסיון אישי.
היכן רוב ההורים טועים?
הם טועים בכך שהם מנסים לפתור את החרדה החברתית בכוח.
למה זקוקים ילדים כאלה? מה יכול לעזור להם?
קודם כל מרחב המעניק ביטחון להיות מי שהם. שהם יודעים שלא יצחקו עליהם אם יבכו, או יעליבו אותם אם ישמחו.
מרחב בטוח יכול להיות בבית עם ההורים, עם סבא וסבתא, עם קבוצת חברים קרובים, או עם דמות מבוגרת שתיתן חיזוקים וביטחון.
לפעמים גם יכול לעזור להם להכיר ילדים חדשים, ילדים שעוד לא פגעו בהם, זו הזדמנות בשבילם להיכנס ל"שבט" חדש.
אבל לא בכוח אלא בעדינות, זכרו שהם רגישים, סגורים וזה לא קל להם.
ולאט לאט בתהליך נכון, הם יוכלו לפתח ביטחון שגם אם ילדים אחרים ינסו לפגוע בהם, הם יכולים תמיד לחזור למקום שבו הם מרגישים בטוחים, ועם הזמן הם גם יפתחו יכולות חברתיות, יתנו לרגש לצאת ולהתחבר עם ילדים אחרים, אך כל זה דורש סבלנות, הבנה ורגישות מצד ההורים.
במסע הטרילותרפי אנו מוסיפים כלי חדש למשחק והיא דמות האמצע, שאינה הראש וגם לא הרגש, אלא "ההורה הפנימי", מישהו אחר לגמרי. בחלוקה לשלוש כריות, אנו מגלים דמות מרכזים שהייתה רק במודעות פסיבית, ואותה אנו רוצים להעיר למנהיגות חדשה ויצירת מציאות.
מהכיסא המרכזי אפשר לראות את ההתנהלות של הראש והרגש מבלי להזדהות עמן, ולפתח דפוס התנהלות חדש ומעודכן.
שמח לספר לכם שזה לא כל כך מסובך כמו שזה נשמע.
שזה אפשרי, ושאפשר להתעורר אל חיים חדשים של ביטוי ויצירה.
אם יש שאלות אני בטלפון 058-405-0898.
אופק גולדשטיין.
מלווה בהתמודדות עם חרדות חברתיות ומציאת השקט הפנימי 🪷
מדריך נוער ובוגרים למסע של איזון והתעוררות בדרך הטרילותרפיה☯️
📍קיבוץ נתיב הל"ה
