מהפרעות אכילה לאהבה עצמית | מאת: עדי בלום

הפרעות אכילה הן לא רק עניין של אוכל, הן קשורות עמוקות לדימוי הגוף, הביטחון העצמי ולדרך שבה אנו מתמודדים עם רגשות ולחצים. חשוב להגיד שהמאבק באובססיה סביב המשקל וההתמודדות עם דימוי גוף, כולל הרבה בושה והסתרה, לכן רבים מהאנשים מתמודדים עם הבעיה בשקט, ומתחת לפני השטח.

אני כאן כדי לשתף אתכם במסע שלי, שהוא לא רק על ההתמודדות, אלא על גילוי מחדש של עצמי. מסע על מעבר מחושך לאור – בתקווה שהוא יאיר גם את דרככם.
עבורי, המאבק התחיל כבר בילדות והתעצם עם השנים. התמודדתי עם אנורקסיה, בולימיה, אכילה כפייתית ומה שביניהם. כל שלב הביא את האתגרים והקשיים שלו, שלא הסתכמו רק במראה החיצוני, זה היה ניסיון מוטעה למצוא שליטה ונחמה דרך האוכל.
קשה להעביר את עוצמות המאבק הזה. דמיינו שאתם מתעוררים כל יום כשהראש שלכם עסוק במחשבות על אוכל, קלוריות ומשקל גוף. מפגשים חברתיים סביב אוכל הפכו למקור חרדה וכל מפגש מול מראה עסק במציאת פגמים. הייתי לכודה במעגל של דיאטות קפדניות, אכילת יתר, טיהור והלקאה עצמית.
הניסיונות שלי לחפש עזרה הובילו אותי לאנשי מקצוע שונים ביניהם רופאים, פסיכולוגים, דיאטניות ופסיכיאטרים. הגישות שלהם לרוב כללו תרופות ולוחות זמנים קפדניים של אכילה, במטרה לטפל בסימפטומים ולא להתייחס לשורש הבעיה.
האופי המכני של הטיפולים האלה נתן לי להרגיש כמו בעיה שצריך לפתור, ולא כמו אדם שזקוק להבנה, תמיכה וכלים להתמודדות. חוסר החיבור והאמפתיה גרמו לי להבין שהטיפולים הקונבנציונליים, למרות יעילותם הפוטנציאלית עבור חלק מהאנשים, לא היו התשובה עבורי.
בעודי נחושה להשתחרר ממעגל הסבל, יצאתי למסע של ריפוי בו התעמקתי בטיפולים אלטרנטיביים, קראתי וחקרתי רבות על ריפוי רגשי וחיפשתי ללמוד מאנשים שהתמודדו עם מאבקים דומים. בדרך אספתי לא מעט פיסות ידע וכבר הבנתי שהמאבק שלי הוא לא מול האוכל, אלא מול עצמי. הבנתי שכנראה יש בתוכי נושא רגשי לא פתור ולא משנה כמה עוד אחקור ואבין דברים ברמה השכלית – זה לא יעזור.

בשלב מסוים נחשפתי לטרילותרפיה ושם חוויתי פריצת דרך בתהליך שלי.
סוף סוף נהיה לי סדר פנימי.
כל אחד מהקולות בתוכי קיבל מקום –
הקול השכלי וההגיוני שהיה מבקר ומעניש אותי על האכילה,
הקול הרגשי שהביא עמו הרבה כאב, בושה ואשמה,
והאמצע – הקול שלי שפתאום התעורר לחיים.
שמעתי המון על התעוררות פנימית לפני כן, אבל כאן חוויתי בעצמי התעוררות אמיתית.
בפעם הראשונה דיברתי עם הרגשות שלי ולא עליהם, דרך שפה אחרת, חדשה.
הסכמתי לראשונה להרגיש את הכאב ולעבור דרכו – נשמתי אותו, רקדתי אותו, בכיתי וצעקתי אותו.
התחלתי להבחין בצרכים וברצונות של עצמי, למדתי להקשיב לקולות הסותרים בתוכי בחמלה, ועל ידי כך, הבנתי איך לשחרר דפוסי ההתנהגות שלא משרתים אותי.
קיבלתי את המושכות לידיים שלי, למדתי להכיר את עצמי מחדש ולהתמיר את ההרס העצמי לאהבה עצמית. דרך זה עברתי גם ריפוי פיזי חזק ומשמעותי, דרך קבלה עצמית ללא תנאים. הראש התנצל ובחר לאהוב, המלחמה בין הראש והרגש הסתיימה. התעוררתי מהחלום הרע.

היום אני מתחילה את הדרך שלי כמדריכת טרילותרפיה בכמיהה והתרגשות לעזור לאנשים נוספים למצוא את הקול הפנימי שלהם, לרפא את עצמם מהפרעות אכילה, ולחיות חיים מלאי עוצמה, של קבלה ואהבה עצמית.