מיכל התיישבה בתנועות מגושמות על הכרית הסגולה. היא עלתה חמישה עשר קילוגרמים בגלל ההורמונים שלקחה בשנה האחרונה. היא עובדת כמזכירה בכירה בלשכת עורכי דין בתל אביב. בת 39, ללא זוגיות, החליטה להיות אם חד הורית. היא עברה שמונה ניסיונות הפריה שלא הצליחו והרופא שלה כבר לא יודע מה לעשות. הגוף שלה פשוט דוחה את הביצית המופרית. הוא הציע שתלך לטיפול פסיכולוגי, אמר שאולי זה יעזור. בגלל שהתקופה הכי מאושרת בחייה היתה טיול של חודש למזרח אחרי הצבא, היא בחרה להגיע אלי.
מזגתי תה, שאלתי שאלות רבות והיא סיפרה על ילדותה ומשפחתה. על התסכול והאכזבה מכל כישלון של הפריה, ושלוש פעמים התנצלה על המראה שלה. אמרה שזה לא הגוף הרגיל שלה, שבקושי יש לה בגדים שעולים עליה.
הקשבתי בסבלנות ובחנתי כל עין בנפרד. בזמן האחרון היא מרגישה עצובה מאוד, אין לה חשק לכלום ואין סימן שמשהו טוב יקרה בקרוב. היא גם מתביישת להכיר גברים בגלל המראה שלה.
סיפרתי לה את ההקדמה הטרילותרפית הרגילה, על שני הילדים הפנימיים שלה – הראש והרגש. על העובדה שהם מתפתחים ומשתנים כל הזמן ועליה, זו שיושבת באמצע, שעל פי האמונה במזרח, באה לעולם חיים אחרי חיים ובכל פעם מקבלת שני ילדים חדשים.
אמרתי לה שהיא הכי חשובה לנו, שהמסע הזה דרך החיים ותלאותיהם הוא קודם כל בשבילה, וביקשתי את רשותה לדבר עם הילדים הפנימיים שלה על הכול. היא הסכימה. ביקשתי ממנה לעבור לכרית הכחולה.
שאלתי את הראש שאלות קצרות ומהירות ורשמתי את עיקרי הדברים: טיפוס נאמן ומסור, אחראי מאוד ומושפע מהאבא. טיפוס שבא בזמן לעבודה, לא לוקח יום חופש ללא סיבה טובה וממעיט לקחת ימי מחלה. חושב הרבה. דואג הרבה, יכול להיות עקשן. יכול להיות ביקורתי. לא מפונק. מעדיף להיות בשליטה, אוהב לעזור לאחרים.
שאלתי אותו מה דעתו על ההיריון ועל ההחלטה על חד הוריות והפריה מבנק הזרע. הוא השיב שההחלטה הבשילה במשך זמן רב. זה נכון שעדיף שתהיה זוגיות טובה ושיהיה אבא לתינוק, אבל כבר הרבה זמן שאין מישהו בתמונה וכבר לא נשאר הרבה זמן.
"תראה", הראש הסביר לי, "ילד אחד זה לא מספיק, זה לא טוב בשביל הילד, ואם רוצים שני ילדים צריך להתחיל לפני גיל ארבעים. הרבה נשים עושות את זה, היום זה מודרני בכל העולם. יש לי ידיד הומו וחשבתי על האפשרות לעשות איתו ילד, אבל אני לא יודע איזה אבא הוא יהיה. הוא מלא בחרדות בעצמו. אם נעשה ילד לבד, הוא יהיה רק שלנו ולא נצטרך להתחלק עם מישהו אחר. נקבל תמיכה מההורים. הם מלווים את התהליך. אני דואג, אבל מאמין שהכול יהיה בסדר".
אמרתי לראש שאני מבין אותו ורואה את ההיגיון שבדבריו ושאלתי אם הוא יהיה מוכן להקשיב מה לרגש יש לומר בעניין. הוא הסכים, אבל לא התלהב.
על הכרית האדומה פגשתי דמות אחרת. ביישנית, סגורה. מדברת בזהירות ובקול חלש. בהתחלה היא היתה אפילו מפוחדת. ביקשתי ממנה לדבר איתי בחופשיות ולהתעלם ממה שלראש יש להגיד.
שאלתי אותה את השאלות הרגילות ומסתבר שהיא מרגישה בת ארבע עשרה. מלאה בכעס, בעצב ובדיכאון שיכול להמשך ימים שלמים. אין לה חברה קרובה. היא ביישנית ולא רוקדת בחופשיות.
"את מוכנה להיות אימא?", שאלתי.
"לא. איך אני אהיה אימא, אני רק ילדה" .
"הראש סומך עלייך?".
"ממש לא".
"מה הוא אומר לך?".
"שאני לא טובה בכלום".
"הוא מרשה לך לבכות?".
"לא".
"לשיר, לרקוד בחופשיות?".
"לא".
הוא מרשה לך להשתכר?".
"לא, זה לא עושה לי טוב".
"מי יותר מבוגר, את או הוא?".
"הוא".
"בכמה שנים?".
"לפחות עשרים".
"נעים לך להיות אתו?".
"ממש לא. אני פוחדת ממנו".
אין היריון. הרגש בת 14, נמצאת במרתף כבר הרבה מאוד זמן. הטיול במזרח היה התקופה הכי יפה בשבילה, למרות שגם שם הראש הפריע. היא בבידוד, כועסת עליו שדחף לה הורמונים וגרם לה להשמין. יש לה ערך עצמי מאוד נמוך, הראש מנהל הכול: הוא שר האוצר, שר החוץ, שר החינוך וגם ראש הממשלה. עכשיו הראש החליט שהגיע הזמן לתינוק והוא סוחב אותה למרפאות ולרופאים שמחטטים בגופה. היא לא אוהבת אותו, לא סומכת על היכולת של עצמה להיות אימא וממש לא רוצה להיות עכשיו בהיריון, אמרה שאפילו להתאהב כמו שצריך לא הספיקה.
חזרנו לכרית שבאמצע. חזרתי בפניה על עיקרי הדברים. "שניהם נתקעו כמו בחלום רע שלא מצליחים להתעורר ממנו. הראש לקח את כל האחריות עליו והפך להיות מבוגר, כהה, שופט ולא נעים. הרגש היתה בדיכאון והרגישה צעירה מאוד. מה את עשית בקשר לזה?".
"כלום", היא ענתה.
"וסבלת מזה?", שאלתי.
"מאוד".
"השנה הזו הולכת להיות שנה מאושרת", אמרתי לה. "לפני שנוכל להפוך את האוטו הזה למשאית, צריך לעבוד קודם על המנוע. בואי נניח הצידה לבינתיים את כל נושא ההיריון ונתמקד בלעזור לרגש לצאת מהמרתף. נרגיע את הראש ונוציא אותך החוצה כדי שתובילי את החיים קדימה".
מאז מיכל פגשתי נשים רבות עם בעיות פריון שסיפרו סיפור דומה. הראש נשמע רהוט ומצליח לשכנע שההיריון רצוי ומתוכנן, אבל הרגש מתארת סוג של אונס. אומרים שזוג אחד מכל עשרה יחווה קשיים בהיריון. בטוח שיש מבחר גדול של סיבות רפואיות לקשיים בהיריון, אבל אם הרגש ממש לא רוצה – זה בטח לא עוזר.
הפתרון למצוקה כזו הוא לא כל כך מסובך אבל מצריך זמן והשקעה מסוימת. יש להדריך את הראש כיצד לשנות את היחס, צריך להעיר את האמצע שיעצור את הראש אם הוא חוזר לסורו. וקודם כל, צריך להוציא את הרגש מהמרתף. אחר כך נמשיך בכמה מפגשי קתרזיס. ואז נבנה תוכנית בה הרגש תרקוד, אולי תצייר (ציור אינטואיטיבי), תכתוב, אולי תלמד משהו שקשור במגע וגם לאכול נכון כדי לרדת במשקל. ייקח לרגש תקופה של שנה לפחות כדי להדביק את הפער הפסיכולוגי שיתאים לגיל הביולוגי.
נתחיל עם טרילותרפיה שיודעת להשכין שלום בנפש מסוכסכת. נמשיך עם כל מה שלניו-אייג' יש להציע לעולם הרגש, ונתקדם עם המיניות שתגיע לביטחון ופתיחות.
את תהיי מאושרת, תיראי מאושרת, תרדי במשקל ותרגישי טוב עם עצמך. היריון מתרחש בבטן, אבל מתחיל מהלב. אנחנו צריכים להתחשב בזה, רק כשהלב שלך יהיה מוכן, התינוק יגיע.
מיכל הגיעה לפגישה עם דיכאון ויצאה בלעדיו. הראש, הרגש והאמצע, כל אחד מהם הגיע עם מועקה וחוסר אונים, ואחרי שעתיים שלושתם יצאו עם תקווה חדשה ותוכנית של דברים מדליקים לעשות.
זה נכון שהיא בת 39 ואין לנו הרבה זמן לבזבז, אבל זו הדרך המהירה ביותר לפוריות, וכשהיא תהיה אימא, היא תהיה אימא שבאמת רוצה, גם מהראש וגם מהרגש, את התינוק שלה.
