קיבץ ושיתף: נתן רונן, איש יבנה (מתוך אתר סיטי ניוז, חדשות יבנה)

1. מה שאנחנו חווים עכשיו הוא טראומה – אישית קולקטיבית ובינדורית. זה שילוב קטלני.
2. חשוב מאוד לקחת בחשבון, שלרובנו – זו טראומה ראשונה בסדר גודל כזה, גם למי שכבר מורגל למצב ביטחוני, זהו קנה מידה אחר.
3. ככזה – הוא מייצר קרע במערכת הפנימית (זו המהות של טראומה) וזו הסיבה שרובנו נשארים עכשיו ללא מילים, בלי יכולת לתפוס, בשיתוק, הלם וחוסר אונים. טראומה מתנהגת כמו טראומה ואין יכולת כרגע לתווך לעצמנו את המציאות.
4. ולכן, כל ביטוי שלה, בין אם הוא הצפה של חרדה, עשייה קדחתנית והרתמות לעזרה, או בין אם הוא הסתגרות משותקת בבית, פחד וחוסר תפקוד – הוא נורמלי בתוך הלא נורמלי הגדול.
5. זה הזמן להיות באקסטרה רגישות ולא ליפול לאשמה, שיפוטיות על הרגשות והמחשבות שיש לנו, לציפייה שנהיה אחרת והשוואות לעומת יתר האנשים. החוויה היא אישית.
6. כל אחד מתמודד בדרכו וכמיטב יכולתו, התגובות לטראומה רובן אוטומטיות, כך שחמלה ורכות נדרשים עכשיו.
7. פרוטוקול התמיכה למצב כזה מקיף של טראומה, הלם, שיתוק או זעם – דומה מאוד לפרוטוקול של עצם שבורה: לעטוף ולקבע, לדאוג להרבה משאבים ותמיכה, להתאזר בסבלנות, להישמר.
8. המצב ייקח זמן ולכן יש צורך לכלכל את הכוחות, בעיקר אם עלינו להיות בתמיכה לאחר (חיילים, משפחה, ילדים, מטופלים). כלומר לוודא שאנחנו במצב מלא בעצמנו, ככל הניתן, כדי לתת.
9. כדי לעשות זאת, רצוי לוודא שיש משאבים זמינים ופשוטים – אוכל, מנוחה ככל הניתן, מעגלי שייכות מיטיבים, יציאה לטבע, עבודת גינון, משחק, תנועה, יצירה, וכתיבה ממש עוזרת.
10. חשוב לייצר פורקן למערכת העצבים של מה שמצטבר בתוכה כרגע – ולכן כל ביטוי של בכי, כעס, פחד ואפשרות לתת מילים למה שאין לו מילים הוא קריטי. ככה נבטיח שהטראומה לא נשארת בפנים והיא נעה החוצה.
11. לתת לעצמכם לדבר.
12. אין איזה "צריך" אחד נכון ואין אמת אחת. כל אחד יכול לייצר לעצמו נתיב הבראה ויציאה הדרגתית מההלם – חלק דרך עשייה והתגייסות, חלק דרך טיפול, חלק דרך להיות בשטח וחלק דרך לשלוח אנרגיה טובה.
13. היצמדו למה שמיטיב איתכם. לאט לאט.
14. בהקשר הזה, זה לא הזמן להרגיש "אגואיסטים", כי אנחנו מתמקדים ברווחה ובדברים הקטנים. אנחנו משמרים חיים. במצב לא נושם אין לנו מה לתת גם ככה, השמירה העצמית כאן היא הכי אפקטיבית כרגע גם לכל השאר.
15. זו תהיה דרך ארוכה, הערכו בהתאם מבחינת כוחות הנפש וארגנו את המציאות בהתאם.
16. ותרו על משימות לא דחופות, אם אתם מרגישים מוצפים, תכננו יום ביומו במנות קטנות. מה שסובל דיחוי יחכה.
17. מצד שני, גם אם לנקות, לסדר את הבית, להחליף קיץ-חורף שומר עכשיו על ויסות, לכו על זה. הניקיון מחזיר תחושת שליטה בתוך ים הכאוס. אל תפחיתו מערכו, זו טקטיקה חשובה להתחזקות.
18. הזהרו מפאתוס. הקצוות יופיע עכשיו בכל מקום, כי זה מה שטראומה והישרדות מייצרים – הרבה שחור ולבן ומעט מאוד אפור. אמנם זהו זמן לפעולות מיידיות של מצב חירום, אך גם תזכורת לחזור ככל הניתן לפרספקטיבה מורכבת. למשל – "הלכה לנו המדינה" זה פחות מוצלח לעומת "יש כל כך הרבה אנשים טובים שעוזרים ותומכים ונוכחים עכשיו בערבות הדדית".
19. נסו להחזיק את הגם וגם ולא רק קצה אחד, זו תרופה טובה להישרדות – היפתחו לתנועה וזוויות נוספות.
20. היעזרו במוסיקה, אוכל מנחם, מדיטציות, תכנים מרגיעים, חיבוקים כשמתאים
21. זכרו שכל ביטוי רגשי יהיה עכשיו בווליום גבוה, כי הטעינות גבוהה מאוד, אז כל מערכות היחסים מאותגרות מאוד ומועדות להצפה. זה הזמן לסלחנות, גמישות ויחס זהיר וקשוב.
22. רקמת הלב פצועה עכשיו וייקח לה זמן איחוי. שמרו עליה, לא לכפות על עצמכם נוקשות היכן שלא נדרש. והיכן שכן נדרש – עשו אותה נקודתית וחזרו לרכות.
23. שימו לב לצריכת התקשורת והנוכחות שלכם ברשתות – היא גם מיטיבה, מחברת ומפוגגת חרדה, אבל היא גם עלולה מאוד להציף ולעבור את גבול יכולת ההכלה. שימו לב היטב למה שאתם נחשפים, באיזה מינון ומתי. התרחקו ממה שגוזל אנרגיה, היקרה מאוד ממילא.
24. טראומה היא שדה שואב ונמצא את עצמנו לא מצליחים להתנתק מהזוועה. העוררות במערכת מפעילה מאוד ומכניסה ללופ. זהו מעגל אימה סגור. זהו הזמן לחזור לפעולות פשוטות ותומכות שצוינו קודם.
25. שאו תפילה. אין שום קשר לדת. זהו חוק בסיס – כוחות החיים תומכים בנו גם כשהשורשים נעקרים והכל נשרף. חזרו לאדמה שלכם ושאו תפילה לרוח. ייקח זמן החלמה ממושך והם יתחברו. קול של בקשות לב צריך להישמע.
26. אפשרו לייאוש להיות, לפחד, לתסכול, לטלטלה. זה סימן שאנחנו אנושיים ושבריריים וזה לא יכול להיות אחרת. אין זה אומר שאין לנו כוח, אבל מותר גם להישבר לפעמים.
27. היו ערים לניסים סביבכם והם בכל מקום – אנשים אמיצים, סיפורי הצלה, הדברים הקטנים של היומיום שלא מובנים מאליהם. הקימה שלנו בבוקר, ציוץ של ציפור, רוח של סתיו.
28. בחנו את הלבד שלכם – לפעמים הוא הכרחי, כדי להסדיר נשימה ולהתרחק מאינטרקציה ולפעמים הוא הסתגרות שלא מאפשרת תמיכה. גם לרצות להיות לבד זה נורמלי.
29. זכרו לנשום. בעיקר לנשוף החוצה עד הסוף. זה מווסת מאוד את מערכת העצבים. בכלל, להתעכב רגע על נשימה ועל אנחת רווחה, זה מאפשר לשחרר ואת העומס טוב יותר. לוקח פחות מדקה ואין מנת יתר.
30. היו טובים לעצמכם, לטפו לעצמכם את הראש, את הידיים. זהו עצב גדול, עמוק ותהומי. החזיקו איזה אופק של יום ביומו. הקיפו את עצמכם באהבה.