היי, השתתפתי בסדנא לצעירים, רציתי באמת להגיד תודה, ויצא לי הטקסט הזה:
פוגש אנשים חדשים, מעניינם, מוזרים, מפוחדים, אוהבים, נרגשים, כואבים, שמחים, עצובים, מצחיקים, מוכרים, זורמים, מדברים, נפתחים לאט, מקבלים, מקשיבים, מדברים, יוצרים, אבודים, אנשים אמיתיים. כולם כמוני עם זאת שונים ומגוונים. כולם אני, ועם זאת מיוחדים. כולם לומדים, מכירים את עצמם מחדש, נולדים מחדש, זזים, נוגעים, מודטים, מסתובבים, נופלים, מלוטפים, מעסים, מחבקים, עוטפים, מרגישים. כולם רק רוצים לדבר, רוצים להיות, להבין, לחקור ולהעמיק, כולם רודפים את אותה השאלה, כולם מחפשים את הקשר העמוק.
למדנו להבדיל, מי מרגיש ומי חושב, ועם זאת מי אתה. למדנו להיכנס עמוק בפנים, להתחבר לאנרגיה שכבר שכחנו, תחושה שנשארה מאחור, נאטמה עם השנים וננעלה, אז פגשנו אותה, נתנו לה יד, והפלגנו יחדיו. התעוררנו למציאות חדשה. למדנו להבדיל בין חלום למציאות. למדנו להעריך את האחר ממבט עמוק בעיניים, מספיק אחד, ובנוסף להעריך אדם ממילה אחת. למדנו לאהוב ללא גבולות, תוך זמן קצר, ומציאת קשר שעמוק מזמן. עברנו יחד חוויה עוצמתית. הכרנו, ועכשיו לתמיד, כי גם אם לא אזכור את שמך, את עינייך אזכור תמיד, הרוך, העצב, השמחה, העומק והחיות הבלתי ניתנת לערעור, משהו שם, אני רואה אותו, אבל אתה עוד תראה, לא במראה, עם עיניים סגורות, תראה שהאור נדלק. השינוי התחיל, הצעד הראשון של המסע נעשה. תודה.

דן מחול