מחפש אחר המקדש,
זה אשר בהר הגבוה, נישא מעל לעננים?
הוא נמצא שם, בינות לעצים העתיקים,
עם השביל הצר,
והפעמון שלא מפסיק להדהד.
המשך ללכת,
זהו החיפוש הרוחני,
עקוב אחר המפה,
היכנס אל יער המחשבות שלך…
חצה אותו,
והיכנס אל אזור האומץ שמול האתגרים,
טול את נוצת הדרקון,
וחזור עם החופש שהוא הגדול באוצרות.

אתה הוא הגיבור,
זהו המסע שלך,
אתה יכול לצאת לחופשי.

ניסים אמון.

. 

א. הקריאה

ישנה קריאה עתיקה אשר רבים הם אלו אשר נענו לה. איש אינו יודע מדוע חלק בוחרים ללכת בעקבותיה וחלק לא, לאיש אין הסבר לכך, אך היא מגיעה ממקום עמוק מאד בפנים ואין הרבה מה לעשות כדי להתנגד לה. בשלב מסוים היא הופכת לצורך.

קריאה זו תוביל אותך אל החיפוש הרוחני, מסע אישי שגילו כגילה של האנושות. זהו צמא לדעת יותר על המימדים הלא ידועים, כל המסתורי שבחיים ועל העולם בכלל. לחיפוש אין קשר לדת זו או אחרת והוא פתוח לכולם, נשים וגברים כאחד, המחפשים את החופש והאושר הפנימיים.

זהו מסע אל מסתורין גדול, בו יכול אדם לגעת ישירות בסודו של היקום, לא דרך לימודים תיאורטיים אלא לחוות אותו ממש. חוויה כזו יכולה לחולל בך שינוי ולגרום לך להתאהב במשהו הרבה יותר גדול ממך עצמך.
ההליכה בדרך החיפוש יכולה להיות הרפתקה גדולה וחוויה משחררת.

—

ש: לאן מוביל אותנו חיפוש זה?

ת: זהו מסע לגילויו של סוג מסוים של חכמה המכונה לפעמים "היהלום שבתוך הבצל". עלינו לחדור דרך שכבות רבות כדי למצוא את היהלום. תופתע לגלות את כמות השכבות והקירות הנמצאת אצלך בפנים.

—

ש: אני לא בטוח אם אני באמת מחפש או שרק עברתי פה במקרה…

ת: החיפוש הוא ארוך ולרוב עוברות שנים רבות עד לסיומו. במזרח, כאשר תינוק נולד למשפחה זן-בודהיסטית, הוא נלקח אל המקדש שם מברך אותו המאסטר בשלוש מתנות: אומץ גדול, חוזק גדול ושאלה גדולה. העובדה שאתה קורא שורות אלו כבר מעידות על כך שיש לך "שאלה גדולה". עשרת אלפי שאלות עולות מתוך שאלה אחת, שאי אפשר לנסח אותה במילים. שאלה לא מילולית זו היא שגורמת לאנשים לחפש הדרכה ולצאת אל החיפוש הרוחני. אם יש לך שאלה גדולה אז אתה כבר נמצא בחיפוש כזה או אחר.

—

ש: אולי זה באמת כך, אך מהי הסיבה שתניע אותי לצאת אל החיפוש?

ת: הדבר תלוי אך ורק בך ואינך חייב כלל לצאת אל החיפוש הזה. האמת היא שרוב האנשים לא יוצאים אל החיפוש, וזה בסדר גמור. זה שאתה לא יוצא אל החיפוש לא אומר שיהיו לך חיים משעממים. לצאת אחר הקריאה או לא, בשני המקרים חייך יהיו מלאי פעילות ומאורעות, ההבדל היחיד הוא שהחיפוש עשוי להביא לך שקט פנימי.

—

ש: במקרה ואני מרוצה מחיי ומרגיש מסופק עם עצמי כמו שאני, לשם מה אני צריך את החיפוש?

ת: במובן מסוים אני מרגיש שאתה רוצה שאני אנסה לשכנע אותך לצאת אל החיפוש הגדול, אך אין לי שום כוונה לעשות כך. ביפן, אנשים נהגו לחכות שלושה ימים מחץ לשערי המנזר לפני שהורשו להיכנס פנימה. אין בי שום תשוקה לשכנע אותך או להניע אותך לעשות משהו. הבודהא מצא את הבית שלו, לאו-צה מצא את הבית הפנימי שלו, וכך גם שאר המאסטרים הגדולים אשר סיימו את החיפוש שלהם. אין לך שום צורך ללמוד מהבנתם של אנשים אחרים, או לחיות בבתים של אחרים, אך אם אתה מרגיש שאיבדת את המפתח לבית הפרטי שלך, כל שאני אומר הוא שניתן למצוא אותו. אתה יכול לחיות בהרגשה שאתה האדון בבית הפנימי שלך, כל הזמן. אתה יכול לגלות חכמה שאינה שאולה ממקור אחר, אלא היא לגמרי שלך.

.

ב. לקחת התחייבות

ש: האם האושר הוא מטרת החיפוש?

ת: כן, זוהי דרך אחת להגדיר את זה, אך אנשים נוטים לחשוב שאושר ותענוג הם אותו הדבר. ההבדל ביניהם הוא שתענוג קשור למוח ולחושים, בעוד האושר בא ממקום עמוק יותר של שלווה עצמית. גוף כואב ייהנה ממסאג' ארוך וזה יכול להיות תענוג גדול, אך תענוג וכאב הם שתי קצוות מנוגדים של אותו הדבר. מטרת החיפוש היא להגיע למצב שהוא מעבר לגוף, למחשבות ולרגשות. יכול להיות שעדיין תהנה ממסאג' או מסוגים אחרים של תענוגות, אך זה לא יהיה מתוך צורך, או כסוג מסוים של התמכרות, אלא כהנאה פשוטה.
אתה יכול לצאת לחופשה כאשר אתה מתוח ומותש, או שאתה יכול לצאת לחופשה כאשר אתה מאושר ורגוע. בשני המקרים אתה תהנה מהחופשה, אך האושר, המצב הנפשי של "הכל בסדר", הוא מצב שנמצא כל הזמן מתחת לפני השטח, והוא עמוק הרבה יותר מתענוג וכאב חולפים.

—

ש: אני לא מרגיש סובל בחיי.

ת: אנו לא מדברים פה על דברים חיצוניים. השאלה שצריכה להישאל היא "האם אתה מאושר עם עצמך?" שאלה זו היא לגביך ולגביך בלבד. האם אתה חש כי איבדת את עצמך, שאתה לכוד בתוך סבך חוטים פנימי השולט בך כמו בבובה? האם אתה רוצה "לאתחל את המחשב" ולהתעורר מחלום ארוך וקודר? האם אתה מרגיש כמיהה פנימית אל משהו שהיה פעם שלך, אפילו אם אתה לא זוכר מה זה בדיוק היה?
עמוק בתוך החזה שלך, האם יש שם גחל בוער אשר לא נותן לך מנוחה? החיפוש לא בא לשנות או להחליף את חייך החיצוניים, אלא ליצור מודל משופר שלך עצמך, מעין סופר-אתה, האתה הכי טוב שאפשר. התעורר מהרגלי החשיבה וההרגשה הישנים שלך, היה מוצק כמו הר ופתוח כמו הים. הכל מסתכם במערכת היחסים בינך ובין האישיות שלך.

—

ש: האם אתה אומר שאני יכול לשפר את האישיות שלי, האם לא מאוחר מדי בשביל זה?

ת: כל זמן הוא הזמן הנכון לצאת אל המסע אל האזורים הלא ידועים שלך, אבל אני לא מעוניין לשפר את האישיות שלך, אלא לקחת אותך למקום ממנו תוכל לראות אותה ממרחק. אתה והאישיות שלך אלה שני דברים נפרדים. אתה יודע הרבה על האישיות שלך, אך עליך להבין שאתה יודע מעט מאד על עצמך, זה שנושא את האישיות. כשתתבונן בעצמך בצורה אובייקטיבית, בתור המארח של האישיות, תעלה בך השאלה – "מי אני?" "מי הוא זה שמתבונן באישיות שלי?"
ישנו מסתורין גדול בפנים, הבדל עצום בין מה שאתה, ובין מה שאתה חושב שאתה. האישיות שלך איננה באמת אתה. אנשים חושבים שהאישיות שלהם היא כל מה שהם, אך החיפוש מתחיל בהכרה כי יש בנו הרבה יותר. אם אתה מבקש אושר, הוא צריך לבוא ממקום בך עמוק הרבה יותר מן האישיות, ולדעתי זוהי החידה החשובה ביותר שיש לפתור.

—

ש: רק מלהיות עד לאישיות שלי אני יכול להיות מאושר?

ת: להיות עד זה רק חצי מהעניין. אג'אן סומדהו, מאסטר מזרם הטרוואדה בודהיזם, אמר: "היה עד לדברים בזמן שאתה חווה אותם", כלומר, עליך להשתתף באופן מוחלט במחול בחיים ובאותו זמן לא להיצמד אליהם. אל תשכח שמחשבותיך ורגשותיך הם רק חלום, וחלומות מרגישים מאד אמיתיים בזמן שחולמים אותם. כשבאמת תבין זאת, יהיה זה תחילתו של תהליך אשר ייתן לך את הכוח לשלוט בחלום ולעשותו למאושר יותר.

—

ש: האם הרצון להיות מאושר הניע אותך לצאת אל החיפוש שלך?

ת: אני באופן אישי נכנסתי אל החיפוש כי הרגשתי שמשהו חסר לי בהבנה של העולם, וזה גרם לי לחיות חיים לא מאושרים, אבל עכשיו אני מבין שהיו לכך סיבות נוספות שלא הייתי מודע אליהם אז. אני חושב שזה היה ממשהו שקשור בחופש, כי החופש שלי היה תמיד מוגבל.

—

ש: מה זאת אומרת חופש? אנחנו אנשים חופשיים!

ת: אתה מדבר על הביטוי החיצוני של החופש, בעוד אני מדבר על הפנימי. אני יכול להגיד לך מניסיוני האישי שגיליתי כי נהגתי להעמיד פנים כאילו אני חופשי. במשך שנים עשיתי רק מה שאני החלטתי לעשות, אך לא הייתי חופשי מהמחשבות והרגשות שתמיד החזיקו אותי כלוא.
ישנה חידת זן: תלמיד בא אל המורה ושאל: "אני מרגיש כבול, האם תוכל לעזור ולשחרר אותי? המאסטר ענה: "מי קושר אותך?"
מבחוץ אנשים נראים חופשיים, אבל האמת היא שמבפנים פועל עלינו כוח כובל הכולא את חירותנו. הרבה אנשים נושאים כאב בבסיסם, במקום מאד עמוק אצלם, ובחברה שלנו מקבלים את זה כדבר נורמאלי. ספר לי, איזה מודל קיבלת בירושה בבית: האם אביך הוא אדם חופשי? האם אמך חופשייה להיות מה שהיא? בכנות, האם אתה אמיץ מספיק כדי להשתחרר מהראש הנורמטיבי שעיצב לך את החיים, אבל ויתר על האושר בתמורה?

—

ש: אני לא מבין. אני מרגיש טוב, מרוצה ושלם עם עצמי. לא אכפת לי לשנות כמה דברים או לשפר פה ושם, להיות יותר רגוע וכדומה, אבל אני בהחלט מרגיש חופשי. האם המצב באמת כה גרוע?

ת: אתה יכול לחיות איזה חיים שאתה רוצה, אך ישנה שכבה יותר עמוקה, מעבר למציאות היומית המוכרת, ואתה לא חייב להיות אומלל כדי לשאול את השאלה "מי אני באמת?". הסבל שאני מדבר עליו נובע משכבה מאד קשוחה במהות שלך, זהו ענן קודר של דאגות שחונק את החירות.
קח לדוגמא ריקוד. אתה לבד בבית ושומע שיר שמח בוקע מן הרדיו, הגוף שלך רוצה להתחיל לזוז – האם תקום ותרקוד? האם ראית את ההורים שלך רוקדים בסלון בלי שום סיבה, רק בשביל הכיף? הענן הקודר הזה חונק את החופש שלנו ליהנות, לשחק, חופש שהיה לכולנו כשהיינו ילדים אך אבד עם השנים. אנשים חושבים שכדי לחגוג צריך ללכת ולקנות משהו, או ללכת למסעדה מיוחדת, אבל מה בדבר שאר הזמן? מה בדבר לאהוב את החיים בכל רגע של היום? האם גם זה חלק מהאישיות שלך? אני שמח לשמוע שאתה מרגיש טוב, ולמען האמת אתה די בר מזל להרגיש שיש לך חיים יפים; זהו יתרון גדול במסע הרוחני. עכשיו כשהכל בסדר, יש לך זמן לגלות את הבודהה שבך, שהוא האתה האמיתי, זה שסוחב את האישיות המורכבת והסבוכה לכל מקום, וככל שעוברות השנים, נהיה יותר משקל לסחוב.

—

ש: מה הכוונה ב"מי שאני באמת?"

ת: תינוק נולד כשהוא עירום ונקי. מהר מאד ההורים והחברה מכסים אותו ברעיונות וזהויות – נותנים לו שם, מספר, דת, מסורת ושורה של כללי התנהגות במשפחה. אלו הם חומרי הגלם שמהם בסופו של דבר תתגבש האישיות שלך. החברה האנושית מאמינה שזה הכרחי לכסות את התינוק ב"מעיל אישיות" שכזה, כדי להגן עליו ולתמוך בו. מעיל זה נחבל ומוטלא פעמים רבות במהלך הילדות, וכך אנו מפתחים את האישיות האינדיבידואלית שלנו, עכשיו תבין שככל שהילדות שלך היתה יותר קרה, כך הפך המעיל שלך להיות יותר עבה. בלי לשים לב, אנו נקשרים אל המעיל וחושבים שהוא העור והעצמות שלנו. במרוצת השנים הופך המעיל להיות כבד ונוקשה, ובכך הוא מגביל את תנועתנו ואת החופש שלנו. מטרת החיפוש הרוחני היא להחזיר לנו את החיוניות ואת הגמישות. לדעת "מי אתה" זה לגלות מי הוא זה שלובש את המעיל, זה שהוא גדול הרבה יותר מהמעיל.

—

ש: זה נשמע מעניין מאד לגלות דבר כזה.

ת: נכון, אך ההתחייבות הנדרשת בחיפוש היא להיות מעורב כליל בתהליך, להיות מוכן לגלות את האמת לגבי האישיות שלך, להיות פתוח להכרה שמה שמגביל אותך נמצא אצלך בראש בלבד, ולהבטיח לעצמך לשנות את זה.

.

ג. המטרה

ש: חשבתי שהחיפוש הוא מסע שבו הולכים למקומות ועושים דברים…

ת: כן, חיפוש רוחני זה להעז ללכת למקומות לא מוכרים, להתגבר על כל הפחדים, להיכנס אל מערת הדרקון, ולמצוא אוצרות המחכים שם מזה זמן רב. החיפוש אולי יכלול גם נסיעות והרפתקאות סביב העולם, אך הוא בעיקר ייקח אותך פנימה.

—

ש: מהי הדרך הטובה ביותר לגלות מי הוא זה שלובש את המעיל?

ת: אני לא חושב שיש דרך אחת שניתן לומר עליה שהיא "הטובה ביותר", אבל אני יכול לספר לך על מקום טוב ממנו אפשר להיכנס אל העולם המורכב של המחשבות והרגשות. השתמש באומץ כבשער הראשי, תתרכז בכל מה שאתה עושה. תפתח מודעות לעצמך.

—

ש: האם אתה מדבר על מדיטציה? מה זו בדיוק מדיטציה?

ת: מדיטציה היא פרק זמן קצר שבו מניחים בצד הכל ובוחנים את עצמנו. מדיטציה היא שדה המערכה שבו יתחוללו הקרבות שלך. הסוגים השונים של המדיטציה הם כלים שיעזרו לך בחיפוש אחר העוצמה הטבעית שלך. מדיטציה היא אזור בלתי נראה, בתוך מה שמכונה "המיינד", שזה כולל גם את המחשבות וגם את הרגשות שלך. מדיטציה היא המקום בו תפגוש פנים אל פנים את האויב הדמיוני שלך, זה ששולט בחייך מתוך אזור דמדומים בהוויה שלך.

—

ש: להיכנס אל המיינד?

ת: כן, המיינד הוא אזור שבאופן רגיל איננו רואים כי אנו חושבים שהוא כמו העיניים שלנו שמביטות תמיד החוצה. עיניים לא בנויות להסתכל פנימה, וכך גם המיינד שלנו. אך המיינד הוא מקום אמיתי, מימד אמיתי שאין החושים מסוגלים לקלוט אותו, והחומות שלו, והזרמים שבו הם אמיתיים וחזקים עד שיתוק.

—

ש: אם החיפוש הוא מסע אל תוך המיינד, מה זה מיינד? המחשבות שלי? האם המיינד שלי ושלך הם אותו דבר או שיש בו מאפיינים אישיים?

ת: כאשר אתה חושב, המיינד שלך ושלי אינם זהים, אך כאשר אינך חושב, המיינד שלך, שלי ושל הבודהה זהים לחלוטין. כדי להגיע אל מעבר למיינד אנו חייבים לראות אותו קודם, לראות את הפחדים שבו ולעבור דרכם.

—

ש: אם אכנס אל תוך המיינד, האם זה יפתור לי את כל הבעיות?

ת: יש הרבה בעיות בחיים שבאות מבחוץ ויש לנו שליטה עליהן, אך ישנו גם סוג נוסף של מצוקה אשר נכנס אל תוך המיינד והתפתח שם במשך השנים. בעיות חיצוניות מתרחשות מדי יום – בעיות עם המכונית, דברים שמתקלקלים בבית, הורים זקנים וחולים, קשיים בעבודה, כתמים שלא יורדים מהבגדים, ולפעמים בעיות אלו הן רציניות ביותר. מדיטציה יכולה לעזור מעט מאד בלמנוע מבעיות שכאלו לקפוץ עלינו מבחוץ. מדיטציה יכולה רק לעזור לנו להיפטר מן הסוג השני – ה"דבר" הפנימי הדיכאוני הזה שהוא אפל, מריר ותמיד מבעבע בחוסר מנוחה. תידרש עבודה מסוימת כדי לנקות את המיינד, אך לאחר מכן, מימד נשכח של אושר פנימי נפתח מחדש, והמצב הבסיסי של "הכל בסדר" ישוב לשרור.

—

ש: האם עלינו להיכנס אל עולמנו התת מודע? האם החיפוש הוא אל תוך השכבות הלא מודעות של המיינד?

ת: בהתחלה תיכנס אל תת המודע ה"קרוב", כדי להבין מנועים רגשיים לא ידועים המפיקים דפוסי התנהגות שאתה מזהה כאישיות שלך, או מזדהה איתם כאתה. אחר כך נגיע אל שכבה עמוקה יותר בנו, המכילה את הרקע של כל האנושות והיא משותפת לכולנו. "תוכנת האדם" אשר מותקנת בצורה מושלמת בכל אחד מאיתנו מלידה, ואין צורך לעמול בכדי להשיג אותה. היא מכילה את כל הפעולות של תפקודנו הבסיסי, כגון בריאות, אוכל ומין. לפעמים תת המודע האינדיבידואלי החדש משתלט על הטבעי, ואנו "שוכחים" כיצד לעשות דברים נורמליים בצורה בריאה. "באגים" חדשים והרסניים אלו שאספנו בדרך, גורמים לבזבוז אנרגיה גדול, ממלאים אותנו בבלבול ומערפלים את יכולתנו לראות דברים כמו שהם. תת המודע הקרוב שלנו כולל את משקעי העבר, רובם מתקופות קשות של חיינו, והיווצרותה של האישיות נובע מן הצורך שלנו לשרוד את כל הקשיים האלה. אבל מטרת החיפוש איננה לחקור מדוע נהיינו מה שאנחנו, אלא להרפות מכל משא לא נחוץ, ולכוונן את עצמנו אל תדר אנרגטי פתוח וחדש שבו אנו מסוגלים "להוריד" חכמה הישר מאימא טבע. תת המודע הפרטי שלנו הינו רק המקום הראשון בו נבקר במסענו הארוך אל היהלום, אך זכור שבשלב מסוים יהיה עליך להרפות מכל העבר, מהזיכרונות "שלי", מהעמדות "שלי", מהדעות "שלי", מהאישיות "שלי" וכן הלאה. ה"שלי" האובססיבי הזה חייב יהיה ללכת, אם אתה רוצה להמשיך ולהתקדם בחיפוש.

—

ש: אם האישיות נוצרה בזמנים קשים, נראה לי שלא רבים הם אלו שירצו להיכנס לתוכה. זה לא נשמע מזמין במיוחד.

ת: בשנים הראשונות היינו תלויים בהורים לחלוטין, ולכל ילד יש צורך לרצות את הוריו. הדרך הטבעית היא לרצות את ההורים, להאמין במה שהם אומרים, ולאמץ אלינו חלקים מהאישיות שלהם. עכשיו, כאנשים מבוגרים, יכול להיות שנחשוש להשתנות, או לקבל את הכאב והבדידות שחווינו, ולהתמודד עם תחושת הדחייה.

—

ש: מה ניתן לעשות עם כאבים ישנים אלו?

ת: רק לדבר עליהם זה כמעט חסר תועלת. אם ישנם רגשות נעולים במחסן הרגשי שלנו, עלינו להוציא אותם אל האוויר הפתוח, לא על ידי זה שנדבר עליהם, אלא לבכות ולצעוק אותם החוצה כפי שעושים במדיטציות האקטיביות. אבחון בלבד של האישיות איננו הדרך אל החופש. אם אתה רוצה להיפטר ממשהו אתה צריך להרגיש אותו. אם אתה רוצה להיפטר ממשהו, אתה לא נותן לו אוכל. הדרך הנכונה היא בסופו של דבר ליצור מצב של ריפוי, ויצירת חיבור ישיר עם האמת, כאשר אור החמלה מופיע, אחרי ששחררנו את הכעס והעצב, כל צללי העבר נעלמים מאליהם.

—

ש: האם זה כמו וירוס במחשב?

ת: לא בדיוק וירוס, יותר גדול, יותר כמו דרקון. בנקודה כלשהי לאורך המסע הרוחני שלך אתה חייב לפגוש את הדרקון שלך.

—

ש: האם ניתן להרוג את הדרקון בלי להיכנס למקומות מפחידים?

ת: לא, אי אפשר להביס את הדרקון בלי מאבק. בכל מקרה, כרגע אתה אפילו לא יודע מי הוא הדרקון שלך. בוא נקווה שעד אז תהיה חזק מספיק בשביל שכשיגיע רגע הקרב תכניע אותו, ואחר כך תוכל לרכב עליו.

—

ש: האם חייבת להיות מלחמה?

ת: תאר לעצמך שאתה כלוא בתא אחד עם שד חסר מנוחה שרוצה שתישאר שם לנצח. השד אינו יכול לשרוד באור יום והוא שונא להיות לבד, אז הוא עושה כל מאמץ לשכנע אותך שאתה והוא זה אחד, שביחד אתם צוות נהדר. כאשר יום אחד אתה מגלה שאתה נמצא בתוך כלא, באופן טבעי, מה שאתה רוצה זה לצאת משם, לשבור את מערכת היחסים עם השד ולהיות חופשי. אחרי הכל אין באמת כלא אמיתי מסביבך והכל נמצא אצלך במיינד. לרוע המזל, ה"דבר" הזה מסרב להרפות. הוא ייתן לך מיליון סיבות מדוע להפסיק את החיפוש, ולעולם לא ייתן לך לצאת, אלא אם כן תילחם את דרכך החוצה. חייבת להיות מלחמה ואף אחד לא יכול להילחם אותה בשבילך.

—

ש: האם אתה אומר שאני לא אחד אלא שניים?

ת: כן. זיגמונד פרויד אמר שאנו לא רק הרבה יותר לא מוסריים ממה שאהו יודעים, אנו גם הרבה יותר מוסריים ממה שאנו מסוגלים לדמיין. המשמעות של כך היא שבתוך אותו הגוף – הגוף הזה – יש את האיש הטוב שהוא התגלמות הטוב עצמה, ו"משהו" אפל שהוא הרבה יותר ערמומי ולא מוסרי ממה שאנו יודעים. ההבדלה בין שניהם תעשה אותך חופשי וחזק, בריא, חיובי ומאושר, בזמן שהצד האפל ילך ויחלש. זוהי מטרת האימון של הזן, החיפוש בדרך הטאו.

—

ש: האם זו מדיטציה בודהיסטית?

ת: ישנם סוגים רבים של מדיטציות, והמלחמה בדרקון איננה בהכרח נחלת המזרח או הבודהיזם. אני חושב שזו משימתו של כל אדם בעל תשוקה לחופש ורוח של לוחם. היה אמיץ מספיק כדי להיכנס אל האזור הבלתי נראה של המיינד דרך אחת מדלתות המדיטציה. עקוב אחר ההוראות, המשך עד שתיצור מגע עם הדרקון, כנס איתו לעימות, האמן בעצמך, החזק את הראש למעלה, ובטח לחלוטין בכך שהטוב ינצח.

—

ש: האם יש בנו משהו רע שיש להרוס?

ת: הרס איננה מטרתה של מלחמה זו, אלא יצירה של הפרדה בין "זה" לאנחנו. אנחנו לא הורסים שום דבר, אנו רק רוצים לנוח. זה בסדר אם אתה בוחר לקרוא לאישיות אגו, אך היא חלק ממך, והיא נמצאת שם כדי למלא צורך מסוים. הצורך הוא להגן עליך, ולפעמים הישרדות באה לפני מוסר. ההבדל העיקרי בין להיות מוסרי ולא מוסרי הוא נקודת מבט רגשית. אם אתה חושב שאתה הדבר המרכזי ביקום זה דבר אחד, ואם אתה יכול להסתכל מלמעלה ולראות את עצמך כחלק בלתי נפרד מהסביבה, זה דבר אחר. אל תשכח שככל שהיה לך יותר קר בילדות כך המעיל שלך נהיה יותר עבה, ובאופן טבעי המעיל שלך מפריד בינך ובין הסביבה, אך כל זה קרה רק אחרי שה"סביבה" נטשה אותך ראשונה. בכל מקרה עלינו להיות יותר רחומים וסבלניים, והבודהה אמר את זה בדרך יותר עדינה; הוא אמר שכל מה שאנו רוצים זה להסיר את מסך ערפל הבורות מעל עינינו.

—

ש: האם האושר הוא גם דבר?

ת: לא, האושר איננו דבר. אם הוא היה דבר אז היית יכול לכבוש אותו, ללכוד אותו ולהחזיק אותו בשרשרת. האושר הוא החופש עצמו, והחופש הוא פתיחות מושלמת. הוא לא יכול להיות דבר כי הוא כל דבר. אי אפשר לקנות אושר בכסף ואין צורך לצאת ולחפש אותו במקדשים רחוקים ובארצות אקזוטיות. כל אחד ואחד על פני האדמה חפץ באושר, ועדיין זוהי התחושה החמקנית ביותר במהלך החיים. לפי הפילוסופיה הבודהיסטית, ברגע שמשיגים את החופש, האושר בא מעצמו. זו התכונה הבסיסית והטבעית ביותר של כל צורות החיים. נזיר טיבטי כתב על קיר במערה: "היקום עשוי מהחומר הנקרא אושר".

—

ש: האם אתה מתכוון שאחרי שנשתחרר מהדבר הזה, נגלה שבבסיס ובמקור אנו מאושרים?

ת: כן. המצב של "בריאות" הוא "ברירת המחדל" של כל יצור חי, ואנו בבסיסנו בריאים בגופנו ובנפשנו. הסתכל על ילדים, מצב זה איננו משהו מיוחד עבורם, והוא צריך להמשיך ולהתקיים כל זמן שאין להם בעיות רגשיות בחיים. כאב רגשי הוא הסיבה היחידה בגללה המערכת שלנו נהיית חלשה, והוא חודר אל הגוף ואל המיינד. חלקם לא מרפים מאיתנו עד המוות. לגוף האנושי יש את היכולת לרפא את עצמו. אם נשמור היטב על הגוף, רוב המחלות הפשוטות ייעלמו לחלוטין אחרי זמן קצר, והגוף יחזור למצבו הבסיסי, הבריא ונטול הכאבים. רגשות כמו מתח, חרדה, דיכאון, פחדים וחלומות רעים הם אינדיקציה לכך ש"טפיל" חדר לאזור המיינד שלנו וגורם למחלה. ישנו טפיל אחד, בלתי נראה, אשר יכול לחיות בתוכנו למשך יותר משמונים שנה. בהדרגה יתחיל הראש שלנו להגיד לנו מה לעשות, מה לא לעשות וזו רק שאלה של זמן עד שהוא ישתלט עלינו לחלוטין. לרוב זה קורה עד גיל שלושים. הטפיל לוקח אליו את האנרגיה שאנו מפיקים בשביל עצמנו. אנרגיה זו נקראת "ויטאל-פורה" והיא כוח החיים שלנו. ברגע שנסיר את ה"אורח" הזה מהנהגת המערכת, תהיה לנו את כל האנרגיה הנחוצה כדי לרפא את כל המחלות הגופניות והנפשיות שלנו, ולשמור על מצב בריא של "הכל בסדר" כל הזמן. זהו האושר והוא בא לידי ביטוי בבריאות, שקט פנימי, סבלנות, אופטימיות, שמחה ומוכנות לפתור ביעילות את אינסוף הבעיות הקטנות של חיי היום יום.

—

ש: האם מדיטציה באמת יכולה לחולל שינויים גדולים כל כך?

ת: תרגול מדיטציה הוא רק חלק מן החיפוש. פרט לכך גם מדברים על זה, קוראים ספרים, וחושבים על זה לפני שהולכים לישון. אם מתעסקים בחיפוש, חלק נכבד מן הזמן הוא יבוא לידי ביטוי בכל דבר שתעשה. זה לא נשאר ברמה של בידור רוחני בלבד אלא ממש ניתוח לב רציני בעל אופי מהפכני. לכן, אם מחליטים לעשות זאת, עלינו להתחייב בפני עצמנו במאה אחוז להתייצב מול האמת.

—

ש: כן, אבל האם זה ישנה את אורח חיי כשאחזור משם הביתה?

ת: אם החיפוש יהיה מוצלח הוא ישנה לחלוטין את המיינד שלך, האם יש משהו יותר חשוב מכך? עם מיינד חדש וערני אתה תחזור הביתה ולאט לאט, בתשומת לב, תעשה את השינויים הנחוצים. הכל תלוי בך. אין חוקים ללכת לפיהם, ואף אחד לא יוכל להכתיב לך מה לעשות. ישנו רק עקרון אחד בספר החוקים של החיפוש והוא להתעורר. אחר כך אתה חופשי לגמרי.

—

ש: מהי אנרגיה?

ת: אנו אוכלים אוכל, שותים מים ונושמים אוויר. מתוך האלמנטים הללו, בדרך נס, אנו מייצרים אנרגיה שכחצי ממנה הולך לגוף והשאר למוח. הסינים קוראים לאנרגיה הזו "צ'י" ולפי הרפואה הסינית, זרימה טובה של צ'י היא המפתח לשמירה אל גוף ונפש בריאים. אובדן של צ'י, או ויטאל פורה, יכול לפגוע לא רק בחוסן הפיזי אלא גם במצב הרוח ובשמחת החיים. בימינו יש מחלה חדשה – STRESS– כלפי חוץ הכל בסדר, אך החולים מותשים ונשארים במיטה למשך חודשים. הם פשוט איבדו את רוב האנרגיה שלהם.

—

ש: מה קרה לאנרגיה? לאן היא נעלמה?

ת: לכל אחד יש את הסיפור שלו, ואם זה בסדר מצדך, בוא לא נדבר על אנשים אחרים אלא נשאר אתך. האם יש לך מספיק אנרגיה כדי להזיז הרים ולהגשים את חלומותיך, או שיש לך רק מספיק כדי לתפקד איכשהו עד סוף השבוע? זוהי שאלה חשובה מאד והתשובה לכך תלויה בקיומו של "הכוח המחליש" במיינד שלך ועד כמה חזק הוא "הקול הפנימי" שאומר לך שאתה לא טוב מספיק, שאתה חייב להיות בשליטה ושהחיים קשים. לא רק שהטפיל הזה לוקח נתח נכבד מתשומת הלב, הזמן והאנרגיה שלך, הוא גם שובר אותך מנטאלית ומשעבד אותך לבינוניות. אך כמו שאמרתי קודם, יש איזה "אתה" שהוא יותר טוב שכדאי לך לחפש, "אתה" שהוא בריא, חזק, שופע אנרגיה, ואם מנטאליות חסרת פחד של מנצח.

—

ש: מוצא חן בעיני הרעיון של לקוות להגיע ל"אני" יותר טוב.

ת: השלב הראשון בהכרה כנה בכך שקיים "אתה" טוב יותר, הוא המעבר בין הרצון לשנות את הסביבה, אל הרצון לשנות את עצמך ולעקור את "גנב האנרגיה" מבפנים. במקום לחפש פתרונות חיצוניים, כעת אנו נכונים לצאת אל דרך חדשה שמתחילה כאשר אנו לוקחים התחייבות להתעורר מהמצב ההיפנוטי דמוי החלום שלנו. אנו לוקחים פסק זמן מחיי היום יום ומחפשים מורים טובים, מבקשים מהם את המדיטציות החזקות ביותר, ונותנים הכל בתרגול שלהן.

—

ש: האם אתה ממליץ על כך לכל אחד?

ת: לא בהכרח. אם לא שברו לך את החופש הטבעי שלך מהיום שנולדת ולאורך כל הילדות שלך, אם אמא שלך אהבה אותך ואבא שלך העריך אותך, אז יש סיכוי טוב מאד שהכל בסדר איתך. יש כאלה שהם בסדר באופן טבעי, ומגיעים רק כדי לקבל אישור על כך. אנשים כאלו לא צריכים לצאת לחיפוש. אם אתה רוצה לדעת על עצמך, היה כנה ושאל את עצמך – האם המיינד שלי הוא מישהו שנעים לשהות במחיצתו?

—

ש: המיינד שלי או מיינד באופן כללי?

ת: חוטב עצים סיני בשם הוי-ננג הגיע להארה יום אחד כששמע משפט אחד מתוך סוטרת היהלום: "עולמו של כל אדם נוצר אך ורק ע"י מחשבותיו שלו." לפי הנחה זו, מספר העולמות הוא כמספר האנשים. כל אדם חי בעולם שהוא יציר מחשבותיו. ישנו רק עולם אחד שעליך להתמקד בו כרגע, והוא העולם שלך – אמור לי, האם המיינד שלך רגוע, חזק וחופשי?
ישנו רק עולם אחד שאתה יכול לשנות, וחבל יהיה לא לשנות אותו. יכול להיות שתידרש עבודה רבה וזמן רב, אך התוצאה היא הבריאות עצמה. יש בודהא בתוכך, ואתה יכול ליצור עולם מאושר עבור עצמך. זה טוב בהרבה מאשר להיות נשלט על ידי משהו אפל ופסימי השוכן בפנים. ל"דבר" הזה יש קול וללא הרף הוא לוחש תלונות. הדרקון מפחד לצאת החוצה, והוא מסתתר מאחורי מסך של דעות ומחשבות.

—

ש: אם הבעיה היא שאין לנו מספיק אנרגיה, איך אפשר להפיק מספיק אנרגיה לשם החיפוש?

ת: אתה יכול למצוא אנרגיה במקום סודי. רד אל המרתף של הרגשות שלא הראית אותם אף פעם, אלה שאתה לא מספר לאף אחד עליהם. זה יכול לתת לך את ההנעה הראשונית הנחוצה. פשוט התחבר עם הרגשות הכלואים במרתף ליבך והקשב להם, ברר מדוע אתה מפחד להראות אותם. יכול להיות שתגלה רגישות רבה, שכל פשעה היה לרצות לגלות את החיים. תפגוש את שמחת החיים וההתלהבות שנכלאו במרתף הלב. בדוק מה מצבם ואיך הם מרגישים ביחס לשוטר הפנימי. אל תשאל מה אתה "חושב" על עצמך כי זה יהיה כמו להקשיב לשידורי תעמולה של ממשלה קומוניסטית. שאל את האסירים הנעולים שהממשלה מסתירה מעיני כל. האם אתה יודע מיהו השוטר הפנימי שלך? מעטים הם אלו המעזים להתעמת איתו. גם אתה רוצה לעשות דברים אבל יש לך בוס שמחזיק אותך תחת שליטה. לא לרקוד יותר מדי, לא לאהוב יוותר מדי, לא ליהנות יותר מדי. הסתכל אל עצמך במראה ותבדוק אם הניצוץ של הילד עדיין בורק בעיניים. נסה לזכור מתי בפעם האחרונה באמת נהנת ממשהו. שאל את עצמך אם הנגטיביות, הביקורת והתלונתיות היו שם תמיד. הקשב ללב שלך – האם הוא מאושר? זה ייתן לך אנרגיה לא להפסיק עד שתמצא שלוות נפש ושחרור מן הפחד. קח החלטה לחדור פנימה עמוק יותר ממה שכל אחד אחר הגיע אי פעם. היה מספיק אמיץ כדי להיכנס אל המטריקס של המיינד שלך ולמלא אותו באור.

—

ש: מהו השלב הבא אחרי שלב ההחלטה להיכנס למלחמה ולנצח?

ת: כעת עליך להכין את עצמך למסע. השלב הבא הוא להבין יותר על מה שאתה נכנס אליו. אתה צריך להכיר את הנתיב של החיפוש. ללמוד את מפת המבוך על כל החלקים, החדרים, ההרפתקאות והאתגרים. ישנן טכניקות שונות שצריך לשלוט בהן, חלקן יראו מוזרות, אך הבנה ושליטה בהן יעזרו לך להילחם בספקות שיעלו מאוחר יותר.

—

ש: האם זה אפשרי לסיים את העבודה ולהיות מאושר לנצח?

ת: כן, אבל זה לא קורה בבת אחת. ברגע שאתה נהיה "בעל הבית", כל שנותר לעשות הוא לנקות כל הזמן פה ושם, באותה צורה שאנו מנקים קבוע את הגוף ואת הבגדים.
המשימה הגדולה של התעוררות מתוך חלום מעורפל אל מציאות בהירה היא המשימה הרוחנית היחידה החשובה שיש, לא רק על פי התורות הרוחניות של המזרח, אלא בכל מקום על פני כדור הארץ בו חיים אנשים. יכול להיות שיקח זמן כדי להשיג זאת, אך זה יהיה ניצחון אמיתי על פני הסבל והאומללות, זכייה באושר, ובחופש מקללה אפלה ועתיקת יומין.

—

ש: האם כל אחד יכול למצוא חופש?

ת: היה זן מאסטר מפורסם ביפן שאמר שאם תלך בכנות אחר החיפוש במשך שבע שנים ולא תצליח, אתה רשאי להוציא את גולגלתו מן הקבר, ולנקות איתה שירותים.

ג. האויב

ש: אז מיהו בדיוק האויב?

ת: בנקודה כלשהי בחיפוש תגלה זאת בעצמך. אני לא יכול לגלות לך את זה עכשיו, ובכל מקרה, יש לך עוד דרך ארוכה עד שתפגוש אותו פנים אל פנים. רק בקרב האחרון תדע ישירות מי הוא בדיוק הדרקון.

—

ש: מה קורה אחרי העימות האחרון?

ת: ביום ההוא יסתיים החיפוש שלך. יש כאלה שתיארו זאת כלידה מחדש. אחרים אמרו שזה כמו לשוב הביתה. היו כאלה שצחקו בטירוף ואחרים שבכו מאושר. זהו יום שלא תשכח אותו כל עוד אתה חי, יום של התעוררות מהחלום הרע, ונקודת מפנה בקרמה שלך.

—

ש: הכל נשמע כל כך מופשט; אתה חייב להבהיר לי איכשהו על מה אתה מדבר!

ת: ישנו סיפור הודי עתיק, אחד מהראשונים בתורה ההינדית. אני חושב שהוא יבהיר לך עת העניינים, למרות שזה רק סיפור ועדיין רחוק מהדבר האמיתי. זוהי האגדה על מאנו, האדם הראשון ממנו באו כל בני האדם. שתה תה ואני אספר לך את הסיפור:

הכל התחיל ביום בהיר אחד, כאשר מאנו הלך אל האל ברהמה בורא העולם והתלונן על העבודה הקשה שיש לו: "המשפחה התרחבה," הוא אמר, "יש הרבה עבודה והרבה פיות להאכיל." מאנו ביקש מהאל עזרה וברהמה אמר לו שיש פתרון: הוא ייתן לו משרת שיעזור לו בכל העבודה הקשה. אך ישנו תנאי אחד: אי אפשר להחזיר את המשרת. מאנו צחק: "מסכים! יש כל כך הרבה עבודה לעשות, אנחנו נסתדר מצוין. תן לי את המשרת, אין ממה לדאוג."
ברגע שהגיעו שניהם הביתה, שאל המשרת: "מה לעשות?" ומאנו אמר: "לך תחרוש את השדה". אחרי זמן קצר (היה זה משרת פלאים) הוא חזר בחזרה: "מה לעשות עכשיו?"
מאנו אמר: " תבנה גדר סביב הבית." משרת הפלאים חזר אחרי זמן קצר: "מה עכשיו?"
"נקה את החצר, חפור באר." אחרי זמן מה נסתיימה כל העבודה הקשה, אך המשרת לא ידע מנוח; הוא היה מתוח ולא פסק מלהטריד את מאנו ואפילו הציע כל מיני עבודות לא נחוצות רק כדי למלא את היום. מאנו רצה לנוח אחרי הצהריים, והמשרת היה בא ושואל: "מה נעשה עכשיו?"
מאנו רצה להתייחד עם אשתו, אבל המשרת לא מסוגל היה להפסיק ללחוש כל מיני הערות. מאנו רצה לישון בלילה והמשרת החזיק אותו ער: "מה הלאה? מה נעשה מחר? מחרתיים?" מאנו החל לאבד סבלנות. המשרת הלחוץ דיבר ללא הפסקה ולא נתן לו מנוח. היה לו פשוט אופי ממעצבן והוא לא נתן לו רגע של שקט. מאנו התגעגע לימים בהם היה לו ראש נקי לפני שקיבל את המשרת שעלה לו בשלווה. יום אחד נמאס לו והוא גרר את המשרת חזרה אל האל ברהמה בורא העולם:
"עשה חי טובה," התחנן מאנו, "קח אותו בחזרה. מהיום שהוא הגיע לא ישנתי ולא נחתי אפילו לדקה. הדבר המעצבן הזה ממלא לי את הראש בדאגות. הוא לא יודע להירגע ומאז שהוא בא אני לא נהנה מהחיים." אבל ברהמה עמד בשלו. הוא הזכיר למאנו את התנאי ואמר לו שהוא הבורא ואין בכוחו להרוס דבר. עכשיו כבר מאוחר מדי ואין אפשרות להחזיר את המשרת.

מאנו חזר הביתה מדוכא, הוא הרגיש כאילו הוא אפוף בענן קודר. הוא התגעגע לימים השקטים שהיו לו פעם, לפני שגן העדן שלו הפך לגיהינום. יום אחד שמע מאנו על גורו זקן שחי לו במערה במרומי ההימלאיה. הוא עזב הכל ועלה במעלה ההרים לבקש עצה מן האיש החכם. הגורו הקשיב, חייך חיוך בלי שיניים ואמר: "בפעם הבאה שהוא יבוא וישאל אותך מה לעשות, תגיד לו לבנות עמוד באמצע החצר. ובכל פעם שהוא מטריד אותך, תגיד לו לטפס לראש העמוד ולרדת בחזרה, לטפס ולרדת עד שתגיד לו אחרת."

—

ש: האם זהו סוף הסיפור?

ת: כן. לפי התורה ההינדית העתיקה, גיהינום איננו מקום מחוצה לנו אלא אזור פנימי. גיהינום הוא הלך רוח שבו אנו מארחים את "המשרת" שקיבלנו בגלל שאין לנו ברירה – רצינו להחזיר אותו אבל לא היה ניתן. ה"דבר" הזה חדר אל תוך המערכת שלנו ברגע של חולשה וצמח בתוכנו כמו תולעת קטנה, שהפכה להיות דרקון ענקי.

—

ש: אז יש לי עש ענקי בתוך הראש?

ת: כן, עש בלי כנפיים, אבל אל תיתן לשם הזה או לסיפור להונות אותך. ה"דבר" הזה בתוך הראש שלך יותר ערמומי ואפל מאשר המשרת בסיפור ההודי.
אתה יכול לשמוע אותו כאשר אתה לבד בחדר ריק למשך שעה: נסה לשהות בחדר ריק ולהקשיב למיינד שלך – האם הוא נהנה מזה או שהוא גורם לך לרצות לטפס על הקירות?

—

ש: אני חושב שרוב האנשים יעדיפו לא להיות שעה לבד בחדר ריק.

ת: בדיוק, אתה מתחיל להבין. אנשים מנסים להימנע מלהיות לבד בחדר ריק כי הם לא ממש לבד שם, ובדממה מסביב אפשר לשמוע "אותו" יותר חזק.

—

ש: אתה קורא לזה וירוס, אויב, דרקון, "דבר" ועכשיו משרת; זה יכול לבלבל, כל כך הרבה שמות.

ת: אני רק מנסה להכניס קצת צבע למילים, אבל העניין לא יובהר אף פעם בלי חוויה ישירה שלו. בוא ואתן לך עוד שם אחד – עורב המחשבות. זהו גם יצור דמוי עורב שמדבר אלינו מתוך הראש.

—

ש: האם אנו שומעים אותו הרבה?

ת: כן, רוב הזמן. לא שומעים את המחשבות באוזניים, אך גם בחדר רועש מאד אפשר לשמוע אותן בבירור. באיזה אוזניים אפשר לשמוע את המחשבות?

—

ש: חשבתי שאני הוא זה שחושב.

ת: לא בדיוק. בהתחלה אתה רק המקשיב, הקהל בהופעה הנמשכת יומם ולילה עד אינסוף. כתינוק, בשנים הראשונות לא שמעת אף מחשבה ועשית הרבה דברים כל יום. רק מאוחר יותר התחיל "הרדיו הפנימי" שלך להגיד לך מה לעשות, ובעיקר מה לא לעשות.

—

ש: מיהו המשדר?

ת: העורב משדר במיוחד בשבילך, משתמש בקול מתוך "כרטיס הקול" שלך ובצורת הדיבור שלך מתוך "תוכנת הדיבור". גרוע מזאת, לא רק שהוא לא אמיץ במיוחד, היא גם קורא לעצמו בשמך ויוצר את האשליה שהוא ואתה זה אותו האחד.

—

ש: האם כל העורבים אותו דבר?

ת: למרות שהם כולם עשויים מאותו חומר, הם מתפתחים בתוכנו ולכל אחד מהם יש אישיות אינדיבידואלית. מספר העורבים כמספר האנשים; לכל אחד יש את העורב הפנימי שלו, ולכל עורב יש את האופי שלו: יש עורב כועס ויש עורב מדוכא. יש פחדנים, ויש כאלה שהם כבדים, מדברים מעט ומאד רציניים. יש עורבים קלילים שלא מפסיקים לפטפט, ויש עורבים שתמיד מרגישים שהם קורבן. יש עצובים ומיואשים, ויש עורבים ביקורתיים שתמיד יודעים יותר טוב מאחרים. יש מרירים, מאוכזבים, מפונקים או מרדניים. עם העורב הפרטי שלנו אנו מתעוררים בבוקר והולכים לישון בלילה.

—

ש: אני מבין עכשיו באור שונה את דבריך על החופש. כעת החופש נראה לי דומה יותר לשקט.

ת: לפעמים אנחנו רוצים ללכת לישון. אנו מכבים את האור; מתכסים, עוצמים את העיניים, והשינה לא באה. במקום זה בא העורב, והוא בכלל לא מעוניין שנלך לישון. הוא מעדיף למלא את הלילה השקט באינסוף מחשבות. העורב, למרבית האכזבה, לא מקריא שירה, לא מספר סיפורים מעניינים ולא בדיחות. כיוון שהוא עורב שחור, הוא תמיד מתעסק בדברים לא נעימים, סידורים, דאגות, השוואות וחרדות. יש אנשים שמתעוררים בחמש או שש בבוקר לביקור קצר בשירותים, חוזרים למיטה ורוצים לישון עוד שעה, אבל אם העורב כבר התעורר אז המקרה אבוד. הרדיו דולק והשינה הלכה. כדורי שינה הם כלי נפוץ כדי להמם עורבים עקשניים ומעצבנים במיוחד.

—

ש: האם מדיטציה היא דרך למציאת הכפתור לכיבוי הרדיו?

ת: אין כפתור כזה, אבל כן, מדיטציה היא מקום שבו המקשיב, אתה, יכול לדרוש שינוי, ואם לא תעשה זאת, יכול להיות שלא יהיה לך אפילו יום אחד רגוע באמת בחיים. יש פתגם סיני שאומר: "אם אתה לא אוהב להיות לבד עם עצמך, איך אתה מצפה שאחרים יאהבו להיות איתך?" אם יש עורב מתוח שחי אצלך בראש שלא נותן לך להירגע, והוא מלא במחשבות שליליות, הוא בהחלט יוצר עבורך בעיות. יש אנשים שכל כך סובלים מלהיות לבד עם עצמם, שאפילו כשהם הולכים לשירותים הם לוקחים איתם עיתון או ספר, העיקר לא להיות סגורים לבד עם העורב בחדר קטן.

—

ש: אולי זה פשוט משעמם לשבת בשירותים?

ת: במשך השנים שביליתי במנזרים בודהיסטים חקרתי את השעמום לעומקו. "שעמום" הוא כל מקום שקט אשר מוציא את העורב ממחבואו. זוהי הסיבה לכך שהמדיטציות המשעממות הן הקשות ביותר.
בחיים הנורמאליים, "לברוח מהעורב" הוא שם המשחק. אחת הסיבות לכך שאנשים הולכים לקולנוע היא כדי לקבל שעה וחצי של חופש מהעורב.
אם הסרט מעניין, הם מאושרים. למשך שעה וחצי העורב עסוק בהתרחשויות על המסך. אבל אם הסרט משעמם, או אם זה סרט שהעורב כבר ראה פעם, מה שהיה פעם תענוג מהר מאד הופך לעינוי. העורב מאבד עניין במה שקורה מבחוץ, מתחיל לדבר אלינו מבפנים והסיוט מתחיל.
העורב עדיין איננו מפותח אצל ילדים קטנים. שאלת את עצמך פעם איך זה שילדים קטנים רואים את אותו סרט הווידיאו פעם אחר פעם ומתלהבים כל פעם מחדש? מבוגרים צריכים משהו חדש כל פעם. לעורב ה"בוגר" כבר אין סבלנות. הוא משתעמם מהר, וככל שעוברות השנים הוא נהייה יותר ביקורתי, כועס, נוח לרגוז, סנוב והרבה יותר מדי רציני.

—

ש: אמרת לברוח מהעורב. האם זוהי מטרתו של מה שנקרא בידור?

ת: כן, אנשים פונים אל הטלפון בכל רגע חופשי, קונים עיתונים וספרים שאין להם זמן לקרוא. יש להם המון ערוצי רדיו במכונית, ומחשב עם אינטרנט. נראה כאילו אנשים משתדלים למלא כל רגע פנוי במהלך היום עם משהו שיעסיק אותם. זוהי החידה הגדולה ביותר שעליך לפתור – למה אתה עושה כל כך הרבה דברים רק כדי לברוח זמנית מהשעמום? מה קורה שם בשעמום?

—

ש: האם מדיטציה היא ההיפך מעשיה?

ת: מדיטציית הזן מתוארת לפעמים כ"האומנות של לא לעשות כלום"; רק לשבת בשקט, לנשום כרגיל ולא לשמוע כלום חוץ מציפורים, צפרדעים, מכוניות או כל דבר אחר נמצא מחוץ לחדר. בהתחלה זה כמעט בלתי אפשרי כי העורב אף פעם איננו שקט. בכל רגע שבו אין משהו שיעסיק אותו הוא מתחיל לדבר, מזכיר לנו מה צריך לעשות או מעלה דברים שצריך לדאוג בגללם. העורב קם בבוקר דקה אחת אחריך, וממשיך איתך כל זמן שאתה ער.

—

ש: מה קורה בדקה הראשונה הזו של היום?

ת: דקה יקרה זו היא רווח קטן בין השינה לחשיבה. בדקה זו רק אתה נמצא, מי שאתה באמת בלי העורב, בלי מחשבות בכלל. רק נוכחות.

—

ש: נשמע כאילו העורב היא יותר עונש מאשר משרת.

ת: בבתי הכלא, בידוד בצינוק נחשב לעונש הקשה ביותר. האסיר נכלא בחדר קטן למשך מספר ימים, ומושאר שם עם העורב שלו. סביר להניח שהמסכן ישתגע כעבור מספר ימים, ויהיה זה בגלל העורב שלו.

—

ש: זה נשמע כאילו נדרשת הרבה עבודה כדי להתמודד עם העורב.

ת: אכן כן. אנשים רבים לוקחים תרופות הרגעה כדי להאט את המיינד שלהם, תרופות נגד דיכאון כדי לשמח קצת את העורב, שותים אלכוהול כדי להקל מעט את הלחץ ומעשנים תרופות מיוחדות כדי לעופף אותו. יש גם כאלה אומללים שנושאים איתם עורב ממש בלתי נסבל, והם שוקלים לסיים את השותפות איתו ולבחור במוות כדרך מוצא, שכן רק המוות יכול לשחרר אותם מהמיינד שלהם.

—

ש: האם ניתן להחליף את העורב?

ת: נסה לשקול לרגע החלפה של האופי שלך. מייד תשמע קול מבוהל בתוכך שיגיד משהו כמו: "אני מיוחד, אני יותר טוב, אני זה אתה, הייתי איתך בכל מקום, אני האישיות שלך והשומר שלך, במה תחליף אותי? באישיות של מישהו אחר? אף אחד לא מכיר אותך טוב כמוני, סמוך עליי, בלעדיי לא תוכל לשרוד." אנשים רבים היו רוצים להחליף את העורב שלהם באחד יותר שמח, אך העורב לעולם אינו עוזב מרצונו החופשי. הוא נדבק למארח שלו ואינו מרפה. אולי, אם תחליט לקפוץ מקומה עשרים של בניין הוא יחליט לא לקפוץ איתך, ואולי בדרך למטה תחווה רגע של מיינד נקי.

—

ש: האם ניתן לשנות את האופי של העורב?

ת: אתה יכול להתחנן בפני העורב להשתנות, לקחת אותו לפסיכיאטר במשך מספר שנים, לנסות להבין אותו, להיוועץ בכוכבים שבשמיים, ללמד אותו נימוסים, לעבוד על ההרגלים שלו ובסוף, אחרי חמישים שנה, עדיין תהיה כבול ונרדף על ידי העורב שלך.
"אלף את האגו," אומרים המאסטרים של הדרך הגדולה. לא שינוי ולא החלפה הם מטרת החיפוש אלא חירות פנימית.

—

ש: אבל חייבת להיות סיבה טובה להימצאותו של עורב המחשבות?!

ת: ישנה מערכת יחסים ארוכה ומתמשכת בינינו ו"בינו". בהתחלה היתה סיבה לתת לו להיכנס. גם למאנו הייתה סיבה להזמין את המשרת לביתו, אבל יש לכך מחיר, והמחיר עולה כל הזמן, כי ה"דבר" הזה גדל כל הזמן.
העורב הפנימי מכתיב פחד ובכך הוא מגדיל את סיכויינו לשרוד. הוא כופה חוקים ומשמעת, ומדחיק רגשות כואבים. הוא מאמין שזה בסדר להקריב את האושר על מנת לשרוד. ככל שהעורב יותר מנסה להגן עלינו, ככה אנו נהיים פחות מאושרים. וזכור, אנו לא מדברים פה באמת על ציפור, אנו מדברים על האישיות שלך, והאישיות שלך אינה זהה בגיל חמש עשרה ובגיל חמישים. הסתכל על אנשים סביבך, האם אתה רואה שככל שהם מזדקנים כך נהיות מחשבותיהם קודרות יותר? ע"י שתילת זרעים של פחד באדמה הרכה של הלב, ה"דבר" הזה מבטיח לו שיכון קבע אצלך, ולאט לאט הופך להיות בעל הבית. לא מתנצל אפילו פעם אחת על מה שהוא עושה לנו, אפילו לא מבטיח לנסות ולהיות קצת יותר נחמד. ה"מיינד" משכנע אותנו ללא הרף ש"אלו החיים", ותן לי לומר לך שהוא טועה, אלו אינם החיים, זהו צל אפל וקלוש, והחיים עצמם הם הרבה יותר יפים מכך.

—

ש: האם אנו צריכים לוותר על המיינד?

ת: לא צריך לוותר על המיינד, שחרר את המיינד שלך ועוף עם הרוח, שחרר את עצמך מהקול שבראש שלך, שהוא כבד ומושך אותך כלפי מטה.

—

ש: איך אוכל לדעת מהו טיבעו של העורב שלי?

ת: מאד פשוט: קח לך קצת זמן להיות עם עצמך ולהקשיב למחשבות שלך. למד את המיינד שלך וערוך רשימה של כל הנחות היסוד השליליות, רשימה ברורה של תכונות קודרות באישיות שלך. אתה גם יכול לבקש מאנשים קרובים אליך לעזור לך לשפוך אור על הצד העמום שלך.

.

ד. המפה

ש: האם יש מפה לחיפוש הרוחני?

ת: תאר לך שאתה יושב במסעדה ומנתח את התפריט, אבל האוכל והתפריט הם שני דברים שונים. המפה תתפתח ככל שתחווה את המסע הפרטי שלך. יש תפריט גדול, ואתה בטח שלא חייב לאכול את כל הפריטים ברשימה. בנקודה זו אנו רק מנסים לקבל תמונה רחבה של התחנות שבדרך.

—

ש: האם אני יכול להתחיל בזן: "לשבת בשקט, בלי לעשות כלום, כשהאביב מגיע, העשב צומח מעצמו."

ת: זה לא כל כך קל לתרגל זן בהתחלה, לא אם אתה שרוי בהמולה של עורב רעשני. בהתחלה לשבת בשקט זה מאד קשה, לא לעשות כלום זה כמעט בלתי אפשרי ולאף אחד אין סבלנות לחכות לבוא האביב.

—

ש: מהי הדרך הנכונה להתחיל בה?

ת: ישנן תשע תחנות או תשעה תחומים שונים בחיפוש הרוחני. אתה יכול להתחיל מכל תחנה ולהתנסות באתגר שהיא מציבה. אני רוצה להציג בפניך את כל התמונה לפני שאתה רץ פנימה. אנסה להסביר את הדרך בצורה הגיונית כי אני מאמין בהבנה ובתרגול הדרגתי.
בוא נניח שאין לך שום ניסיון קודם בחיפושים רוחניים, ושאתה מטפס כרגע במעלה ההר אל המקדש שבו אתה הולך לשהות תקופה ארוכה לשם תרגול. התקופה הראשונה לשהותך שם תוקדש לניקוי – תקבל חדר קטן ותנקה אותו, תכבס את בגדיך ותתלה אותם ליבוש על החבל בחוץ. אך ניקוי זה אינו מספיק ותצטרך לנקות גם מבפנים. אם במהלך חייך הדחקת רגשות רבים אל המרתף הרגשי שלך ונעלת שם את הכאב, סביר להניח שהרוב עדיין נמצא שם. כשתשתחרר מהמשקע הכבד הזה תהפוך קליל יותר, ואת הקלילות הזו תצטרך בהמשך הדרך. לשלב הזה ניתן לקרוא טיהור.

אחרי הניקוי, השלב הבא הוא לבנות אמון חזק בעצמך. אמון ביכולתך להרפות בלי לפחד; זהו החופש מלהיות כל הזמן בשליטה. יש שני סוגים חשובים של אמון: אחד הוא בעצמך והשני הוא בפלא הגדול של העולם. בהחלט תצטרך לטפח את "אומנות ההרפיה" כדי להמשיך בדרך, וזה יכול להיות חכם לעשות זאת אחרי שהניקוי מסתיים.
הדבר השלישי לעשות הוא לטעון את עצמך באנרגיה, הרבה אנרגיה חדשה וטרייה. פה תבצע תרגול גופני כדי להביא את הגוף והנפש שלך לכושר טוב. בנקודה זו, הכרחי לטעון את המצברים.
התחנה הבאה היא לאמן את כושר הריכוז. תצטרך להיות חד ועירני. קשוב וממוקד, זהו סודו של הלוחם.

אחרי ניקוי המרתף הפנימי, פיתוח אמון, הטענה של אנרגיה והרחבה של הקשב, זה הזמן ללמוד אינטימיות. מטרת האינטימיות היא לאפשר ללב שלך את החופש להיכנס אל הרפתקאות חזקות ללא פחד. ישנה עוצמה אדירה בלב שלך ולא ניתן להחזיק אותה מאחורי חומה. אומנות האינטימיות תפתח אותך ותאפשר לך להתנסות בכוחות הללו.

אחרי האינטימיות מגיע זמן הקסמים. יש דברים רבים שאנו מסוגלים לעשות בעזרת האינטואיציה. יש לנו כלי נהדר ואנו משתמשים רק בחלק קטן שלו. האימון יעזור לך לפתוח את הראש ולהרחיב את הגבולות של היכולות שלך. בדרך אתה מתיר את הסבך של האישיות שלך, ומגלה שהיא עשויה ממרכיבים שונים ולא תמיד רלוונטיים.

—

ש: איך אני יכול לדעת איזו מדיטציה מתאימה לי לשם התחלה?

ת: שיחה זו נועדה רק לתת לך הבנה תיאורטית ואיננה עדיין החיפוש עצמו, תראה את התמונה הגדולה ותן לזה לשקוע. בבוא הזמן תדע מה לעשות. תשאיר קצת מקום להפתעות.

—

ש: האם אני יכול לצאת למסע הזה לבד או שאני זקוק לעזרה?

ת: יש מדיטציות שעושים לבד, ולאחרות יש עוצמה רבה יותר כשעושים אותן בקבוצה.

—

ש: האם זה בסדר להיות חשדן?

ת: אנשי מכירות נוטים להשקיע מאמצים בקידומם של מוצרים שאתה לא באמת צריך. מערכות השיווק ויחסי הציבור מציגות הכל להיות יותר יעיל ונפלא מכפי שהוא באמת. צריך גם להיזהר ממיסיונרים קנאים שמהללים רק חלק אחד במפה ומזלזלים בכל השאר. היה זהיר עד שתמצא את מה שאתה מחפש.

—

ש: איך אני יכול לדעת אם מורה הוא מורה טוב?

ת: ישנם סוגים רבים של מורים, אבל אם אתה מעוניין בסוג זה של חיפוש פנימי, נסה להתרחק ממורים שימליצו לך להתמקד במשהו אחר מאשר אתה עצמך. בחר במורה שיכוון את תשומת לבך רק אל עצמך, כי זה מה שהחיפוש הוא באמת.

—

ש: עוד משהו לפני שנתחיל?

ת: כן, נסה לא להתרגז או להיות מופרע באמצע התרגול על ידי אנשים אחרים. אל תשכח שאחרי הכל אנו עושים זאת כדי להיות אנשים טובים, ויותר רחומים כלפי אחרים. חשוב מאד לא להפוך את המדיטציה לפולחן קדוש, לאמונה עיוורת או לאגו טריפ.

—

ש: במסע הארוך הזה, היכן בדיוק אני פוגש את הדרקון?

ת: הדרקון נמצא כל הזמן בתנועה, מתחבא מאחורי אשליות שהוא עצמו יוצר. אין שני חיפושים אותו דבר, אבל כאשר בסופו של דבר תפגוש אותו, תהיה בטוח שזו תהיה הפתעה.

—

ש: אתה משתמש הרבה במונח "בנקודה זו…"

ת: כן, אני מנסה לחיות כך.