דיכאון הוא אחד הקשיים הרגשיים הנפוצים בחברה המודרנית ובהתאם, מהווה סיבה מרכזית לפנייתם של רבים לקבלת עזרה באמצעות טיפול תרופתי. אחת השאלות המעסיקות מדריכי טרילותרפיה הנתקלים במודרכים הנוטלים תרופות נגד דיכאון היא מהי ההשפעה של תרופות אלה על הראש, הרגש ועל נוכחות האמצע.
במטרה לדייק את ההדרכה, אציג כאן את הקשר בין תרופות נוגדות דיכאון מסוג SSRI וליווי טרילותרפי.
דיכאון לפי הספרות המקצועית-רפואית מוגדר כמצב רגשי המאופיין במצב רוח ירוד, ירידה בעניין בתחומי חיים שונים, פגיעה בערך העצמי, שינויים בדפוסי השינה והאכילה ולעיתים אף תחושות ייאוש ומחשבות על מוות. במרבית המקרים דיכאון יופיע על רקע שילוב בין גורמים גנטיים מולדים לבין גורמים אישיותיים ונסיבתיים. ישנם אנשים המצויים בסיכון מוגבר להיעדר איזון נוירו-כימי במערכת האחראית על ויסות מצב הרוח. כאשר למצב זה נלוות נסיבות חיים מלחיצות או טראומטיות, היעדר מערכת תמיכה, חוויות עבר של אובדן וקשיים בין אישיים, כל אלה מגדילים את הסיכון להתפתחותו של דיכאון.
תרופות נוגדות דיכאון ממשפחת ה-SSRI הן הנמכרות ביותר בעולם (ציפרלקס), והן פועלות על הנוירוטרנסמיטור סרוטונין השייך לקבוצת מוליכים עצביים האחראים על מגוון רחב של תפקודים, שבין השאר משפיעים על תחושות הקשורות למצב הרוח, תיאבון, הנאה מינית וויסות הטמפרטורה בגוף. מנגנון הפעולה של תרופות אלו גורם לעיכוב ספיגת הסרוטונין באופן סלקטיבי לתא המקור. הסרוטונין מופרש מתא עצב למרווח שבין התאים הנקרא סינפסה, ומפעיל את תא העצב הבא. כחלק ממנגנון הפעולה, הנוירוטרנסמיטורים צריכים לפנות את מקומם למחזור הבא, חלקם מתפרקים באמצעות אנזימים וחלקם מוחזרים לתא המקור. תרופות מקבוצת ה SSRI-מעכבות באופן סלקטיבי את תהליך הקליטה מחדש של הסרוטונין כך שריכוזו עולה בסינפסות והשפעתו עולה במסלולים העצביים במוח. תרופות ממשפחה זו הינן בטוחות יחסית ואינן ממכרות, תופעות הלוואי הינן מתונות יחסית לשאר תרופות נוגדות הדיכאון והנפוצות הן: הפרעות שינה הכוללות נדודי שינה וסיוטי לילה, הפרעות במערכת העיכול המתבטאות בהרגשת בחילה, דיכוי תיאבון או הגברתו, מחשבות אובדניות, פגיעה בתפקוד המיני וביכולת להגיע לאורגזמה, כאבי ראש והזעת יתר. עד כאן בשפת הרפואה המערבית.
וכעת בשפת הטרילותרפיה:
כאשר מתקבלת החלטה על לקיחת תרופה הראש מרוצה ממנה. הוא מרגיש בשליטה, יש לו רשת בטחון, הוא ייחל לרגע זה, הוא חקר את מנגנון הפעולה של התרופה, חיבר הודעה לרגש שיש חוסר איזון כימי במוח והוא מתייחס אל לקיחת הכדור כאל פרוצדורה רפואית לכל דבר. האמת היא שהוא כבר עייף, במשך שנים הוא שמר וגונן על הרגש, ניהל את החיים, אך כעת הוא מותש מחוסר היכולת לשפר את מצב הרוח הכבוי של הרגש, והוא שמח על המנוחה שלקיחת הכדורים תאפשר לו. הוא מקווה שבזמן שיתפנה לו הוא יוכל להתפנות אל דברים שהוא אוהב, להספיק לעשות דברים שהתעכבו בגלל העדר שיתוף פעולה מצד הרגש. זהו ראש מסוקרן שאוהב ללמוד ולהתפתח, הוא אופטימי וממליץ לכולם לקחת את "כמוסת האושר".
תסריט טוב –
הרגש משתפת פעולה עם ההחלטה על לקיחת הכדור, הראש נרגע וכבר לא נבהל מהרגש. הרגש גם היא תתחיל לנשום עמוק יותר, הסוהר שלה רגוע, היא תתמלא בצבעים שהיא אוהבת, תצא החוצה, תכיר חברות, תצחק יותר. כאשר מגיעים אלינו מודרכים במצב חיובי כזה, נוכל לפנות לאמצע ולשקף את המצב, לחזק את כל השלושה ולגרום להובלה של הנוכחות הפנימית הזאת למקום יציב ומאושר. בדרך כלל אנשים אחרי שנה וחצי לערך יחלו לדבר על הרצון להפסיק את לקיחת הכדור. יש צורך בבדיקה מעמיקה ומסודרת של נוכחות אמצע יציב וחזק, אשר יוכל להכיל את תסמיני הגמילה, ולהתחיל את הגמילה ההדרגתית, כמובן תוך ליווי של רופא.
תסריט פחות טוב –
הראש שמח לאיד, יש לו חותמת רשמית שהרגש משוגעת, והוא מטיח בה את האבחנה הרפואית ואת ההמלצה על לקיחת התרופה האנטי דיכאונית. אומר לה כי הכל בגללה, היא המשוגעת, היא בדיכאון, היא האשמה, ומוסיף: עכשיו כולם ידעו שאנחנו משוגעים ונוטלים תרופות, זה יפגע בנו. הוא מרוצה כיון שהנרטיב שלו הפך למציאות, הרי שנים הוא מדבר ומספר על כך שהרגש לא בסדר וכרגע יש לו לגיטימציה על התנהלותו המקטינה לאורך השנים. זהו ראש שימשיך להאשים, להקטין ולרדות ברגש. במקרים כאלו נראה כי בתוך חצי שנה מינון התרופה יעלה ואף תהיה המלצה על הוספת תרופות נוספות. במציאות פנימית כזאת, לא תהיה צמיחה אצל אף אחד מהשניים ולא תהיה נוכחות של אמצע. כאשר מגיעים אלינו מודרכים כאלו, המצב הוא אקוטי ותפקידנו הוא להעיר את האמצע ולהעמיק את הטיפול הטרילותרפי בהוצאת הרגש מהמרתף.
שינויים במצבה של הרגש בזמן לקיחת תרופות ממשפחת ה-SSRI:
תופעות הלוואי של תרופות אלו נוגעות ישירות בעולמה של הרגש ומשבשות טעמים, סקס, שינה, נראות, וויטאליות. על פניו החוזה החדש הפנימי בין הראש והרגש אינו לטובתה. לכדורים אלה תהיה השפעה מאלחשת – מדי פעם יהיו כאב ראש, היא אוהבת סקס ופתאום היא לא מצליחה להגיע לאורגזמה, האוכל קיבל טעם אחר, הגוף לעיתים משמין, השינה לא תמיד מרעננת, לא מומלץ לשתות אלכוהול. כהות חושים יורדת, קשה לבכות או להתרגש מדברים שפעם היו מרגשים, והצד שלה בחוזה הופך את החיים למשעממים, אך מצד שני הראש נרגע ומניח לה.
כמדריכים נוכל לעזור לה להתרגל למרחב החדש שנוצר עבורה בו יש אפשרות לגדול ולהתפתח. כעת כשהראש רגוע והרגש גדלה, נוכל להוביל אל עדכון חוזים שוויוני עבור שניהם.
במצבי רגש סוערת שיכולה לפגוע בעצמה או באחרים, לקיחת התרופה יכולה לאפשר מסגרת מרגיעה, ותפקידנו כמדריכים יהיה להראות לרגש כי אפשר להוציא, לכאוב, לנשום, למצוא את מקומה כרגש שיכולה לנהל שיח פנימי עם הראש, לקיים גישור ולצאת לדרך מפוארת חדשה ביחד עם הראש.
כשמלווים אנשים הנוטלים תרופות אנטי דיכאוניות, נרצה להימנע ממצב בו המודרך יזלוג אל מציאות של ראש רגוע ואפרורי ורגש מנומנמת. אפשר להעביר את החיים בשקט שמתארים אותו כ"ריק" ו"אין כלום", אך אנו נרצה לאפשר למודרכים שלנו חיים צבעוניים, יצירתיים, שמחים. התפקיד שלנו יהיה לזהות שקט אפור כזה ולהעיר אותו אל חיים ועשייה.
שתי נקודות שחשוב לציין:
* מנגנון תרופות אלו אינו ברור לגמרי לחוקרים, וישנן שאלות רבות פתוחות. ישנם מצבים בהם ישנו ריכוז עודף של סרוטונין הנקרא "סינדרום סרוטונין" והוא יכול להיות מסוכן ודורש טיפול.
* יש משפחה חדשה של תרופות אנטי-דיפרסנטיות הנגזרות מסם הקטמין, התגלה במחקרים האחרונים כי תרופה זו עובדת על הנוירוטרנסמיטור-גלוטמט ואינה קשורה לסרוטונין. בשימוש בתרופה זו ישנה הטבה משמעותית ומיידית כמעט ללא תופעות לוואי על דכאון ומחשבות אובדניות וכן הפחתת קשיים גופניים אחרים.
ובנגיעה אישית:
בשנה האחרונה הגיעה אליי מודרכת צעירה עם מרשם לתרופה אנטי דיכאונית בתיק, רגע לפניי מימושו. בהסכמת הוריה והפסיכיאטר סוכם על דחיית הטיפול התרופתי כדי לבדוק אם אפשר להתקדם בעזרת הטרילותרפיה. נוכחות המרשם היוותה זרז להתקדמות מהירה, זיהינו את נתינת המרשם כ- wake up call, האמצע ניער את קורי השינה, התמתח והתיישב במקומו הטבעי כמוביל הדרך. לאחר התהליך, אמה תארה את התהליך כנס.
טלי אמון, מדריכת טרילותרפיה ורוקחת B.Sc Pharm
