לחץ דם הוא הלחץ המופעל על דפנות כלי הדם על ידי הדם הזורם בתוכם. לחץ זה מבוטא בעזרת שני ערכים: לחץ דם סיסטואלי שמבטא את הלחץ על דפנות כלי הדם בעת התכווצות שריר הלב, ולחץ דם דיאסטולי שהינו הערך הנמוך במדידה המבטא את הלחץ המופעל על כלי הדם כאשר הלב רפוי. לחץ דם תקין מוגדר בטווח של 80\120 מילימטר כספית ויתר לחץ דם הוא המצב בו הלחץ המופעל על דפנות כלי הדם מצוי בטווח בו עשוי להגרם נזק לכלי הדם.
יתר לחץ דם הינה אחת מהמחלות השכיחות ביותר בארצות המערב ובכלל זה ישראל, ומהווה גורם מרכזי בהגברת הסיכון לאירוע מוחי, התקף לב, אי ספיקת לב וכליות ולתמותה בארץ ובעולם. בנוסף יתר לחץ דם עלול לגרום לבעיות בראיה, פגיעות קוגניטיביות ואי תפקוד מיני. יתר לחץ דם מכונה "הרוצח השקט" כי לעיתים קרובות הסובלים מיתר לחץ דם אינם מודעים לכך, מפאת חוסר בסימנים גופניים בולטים.
למרות המחקר המפותח כבר שנים רבות למציאת גורמי המחלה והטיפול האולטימטיבי, אין תשובה ברורה וחד משמעית מהם הגורמים ללחץ דם גבוה. ההנחה היא כי מעורבים גורמים תורשתיים, סביבתיים, נפשיים והתנהגותיים כגון משקל יתר, סכרת, עישון, חוסר פעילות גופנית ואכילה לא בריאה. לצד זאת יתר לחץ דם נחשבת כמחלה בעלת מרחב פסיכוסומטי, כלומר בעיה אורגנית הנגרמת מגורמים פסיכולוגיים. בחמישים שנים האחרונות נעשו מחקרים רבים במאמץ להבין את המקום הרגשי-נפשי ביתר לחץ דם כדי לשפר את הטיפול במחלה, ומוסכם כי רצוי לבחון את הקשר בין יתר לחץ דם ומערכת העצבים האוטונומית.
מערכת העצבים האוטונומית היא חלק ממערכת העצבים ההיקפית והיא אחראית על וויסות פעולות שאינן מכוונות באופן מודע, כלומר פעולות שאינן נתונות לשליטת התודעה, כמו למשל: פעימות סדירות של הלב, נשימה, הפרשת זיעה והפרשת רוק ועוד. מערכת העצבים האוטונומית מתמודדת עם שני צרכים הישרדותיים של האורגניזם: תחזוקת הגוף והתמודדות עם איום חיצוני.
מערכת זו מורכבת משתי תתי מערכות: מערכת העצבים הסימפתטית היא זו שפועלת לתגובות מיידיות באדם במצבי לחץ, חירום ומתח ומכינה את הגוף למאבק, נסיגה או קפיאה בהתאם לתגובת הילחם או ברח. כאשר האדם נמצא במצב של סכנה או לחץ, המערכת מגבירה את קצב הלב ואת אספקת הדם לשרירים ומעלה את לחץ הדם. משימתה של המערכת היא להבטיח את יכולת ההישרדות, היא אינה מתחשבת בטווח הארוך אלא פועלת באופן הישרדותי ומיידי ואת פקודותיה מבצעים הורמוני הסטרס: נוראפינפרין, קורטיזול ואדרנלין. השנייה היא מערכת העצבים הפרא-סימפתטית המופעלת בעיקר במצבי מנוחה ורגיעה ואחראית על מצבי שיגרה. שתי המערכות האלו מנוגדות ומאזנות אחת את השנייה, כאשר אחת פעילה השנייה מעוכבת.
מחקרים רבים ועדכניים מלמדים על מקומה המכריע של מערכת העצבים האוטונומית בהשראת יתר לחץ דם. בשלב הראשון, לחץ או פחד מפעילים את מערכת העצבים הסימפתטית וישנה הפרשה של הורמוני הסטרס הגורמים ללחץ דם גבוה וקצב לב מוגבר. בשלב השני, מתחיל תהליך גיוס אנרגיות כללי במטרה לשנע את האנרגיה אל מערכות ואל האיברים החיוניים לצורך התמודדות עם האיום. בשלב השלישי, המערכת הסימפתטית גורמת לעליה מהירה בזמינות האנרגיה לאיברים חיוניים בגוף: הגברת ייצור אנרגיה ואצירת נתרן כדי לשמור על לחץ דם גבוה, ישנה עליה בריכוז הסוכר בדם, עליה ברמת השומנים בדם וירידה בתפקוד מערכת החיסון. לאחר שהסכנה חלפה, המערכת נכנסת לשלב הרביעי – ההרפיה שבו מתקיים תהליך תיקון נזקים ומילוי מחדש של מאגרי האנרגיה שהתרוקנו. המערכת החיסונית נכנסת לפעולה במטרה לתקן נזקים אפשריים כתוצאה מהתכווצות יתר ברקמות או מנזק ישיר של הגורם המאיים, מערכת הלחץ נרגעת ומערכת הרוגע נכנסת לפעולה.
יתר לחץ דם וטרילותרפיה
בשפת הטרילותרפיה נוכל להבין כי הראש מחזיק כאן את המערכת במצב עוררות תמידי. הראש מזהה את החיים כמקום מאיים ולא בטוח ומפנה את הלחץ שלו לכיוון הרגש. הוא מחזיק את מערכת העצבים הסימפטית בעוררות תמידית רציפה ואין הגעה לשלב הרביעי -שלב ההרפיה. מערכת כלי הדם לפי הרפואה הסינית קשורה לאיברי היאנג- לאיברי הראש, סמל היין והיאנג מספר על איזון, איזון בין המערכת הסימפטית לפרא-סימפטית, ובאיזון כזה יש לצפות כי לחץ הדם יהיה בטווח המומלץ.
במצבים בהם הראש מתגייס לתהליך הריפוי:
תפקידנו כמדריכים הוא לשקף לראש כמה המצב מסכן את הבריאות, לתאר לו את הנטייה שלו להלחיץ את הרגש אשר גורמת לדריכות יתרה במערכת העצבים, נתאר לו מעגל תגובה אשר הולך ומסלים וגורם ליתר לחץ דם. הראש שקיבל את האבחנה מהרופא מבין שיש לחץ רב במערכת ומבין כי יש לו חלק במצב. הראש יסכים לשתף פעולה הוא מאוד עייף ובודד מהחזקת הדאגות בחיים ומסכים לנסות אופציות אחרות. במקום להאשים את הרגש ולהלחיץ אותה הוא מבין כי כדאי לתת לה לנשום, לרקוד ולצחוק ולאפשר לחיים להפוך למקום בטוח וטוב שאפשר לגדול ולצמוח בו. בסיטואציה כזאת הראש ישתף פעולה עם המדריך, יספר על הבדידות שהוא חש כבר הרבה מאוד שנים, יחשוף כי החיים בשבילו הם אתגר לעיתים קשה מנשוא, יסכים לעבור מסע כדי להבין מדוע החיים עבורו הם כאלו, ויהיה מוכן לשחרר את הפחד התמידי שלו. המדריך ינחה אותו לתהליך בירור הטבעות, אהבה בילדות, שיפור מערכת היחסים עם החיים-אקסיסטנס, יבדוק עימו האם היה אירוע בחייו אשר גרם לו לא לבטוח בחיים, יעזור לו לשחרר את הפחד ולהוציא החוצה את האמצע שנוכחותו קריטית ביותר.
במקרים בהם הראש לא משתף פעולה:
נזהה כאוס פנימי, אין נוכחות של אמצע ושני הילדים הפנימיים מרגישים בודדים ועייפים. במציאות כזו הראש אוחז בדפוסי הישרדות ילדותיים ולא יתגייס להבראת המערכת ושחרור הפחד, ואז נפגוש מודרכים אשר יאמרו כי הם ייטלו תרופות על מנת להוריד את לחץ הדם אך לא ישנו את אורח חייהם. האמירה היא: "אני לוקח תרופות ולחץ הדם שלי מיוצב ולכן אני בשליטה על המצב". מודרכים כאלו יגיעו אל דרגת סיכון גבוהה יותר לקבלת התקף לב או שבץ מוחי, אשר שניהם אגב שייכים לרגש.
תפקידנו כמדריכים במצבים כאלו הוא אקוטי, עלינו לעורר את האמצע ולספר לו שהמצב בבית הפנימי מעורר דאגה ושהוא חייב באופן מידי לקחת פיקוד. ישנם חולים אשר נוטלים ארבע עד חמש תרופות כל יום על מנת לייצב את מצבם. בחולים כאלו נראה כי תופעות הלוואי של התרופות גורמות להיענות נמוכה לטיפול, ואין שינוי באורח החיים. התפקיד של המדריך יהיה להעביר את המודרך תהליך קתרזיס, לשחרר את האוויר מהבלון הפנימי המנופח עד להתפקע, לבנות חוזה חדש בין הראש והרגש, להשיב את האמצע במקומו כדי שישמור על הילדים הפנימיים שלו ויאפשר את תהליך ההחלמה, אז נראה בדרך כלל שינוי לטובה במדדים.
הטרילותרפיה מאפשרת להגיע לנקודת איפוס בה מתעדכן החוזה שבין הראש והרגש. שינוי ההבנה כי רק החזקה בדפוסים הישרדותיים של מאבק תאפשר לאדם לחיות. ההבנה שהתרופות עוזרות לטפל רק בסימפטומים של עוררות המערכת, כאשר רק לעיתים רחוקות ישנה הצלחה לאורך זמן ולעיתים קרובות יותר נפגוש הצלחות זמניות בלבד.
תופעות הלוואי של התרופות כוללות שינויים בקצב דופק הלב, גלי חום, בצקות ברגליים, החמרה בעמידות לאינסולין ואימפוטנציה.
סיכום:
לראש יש פחד אותו הוא מעביר לרגש. הרגש נכנסת ללחץ והמערכת הגופנית יוצאת מאיזון. בתהליך הטרילותרפי נעיר את האמצע ונאמר לו כי הוא חייב לקחת פיקוד על ספינת חייו המיטלטלת.
שני דגשים חשובים:
1. ישנם אספקטים נוספים לבירור מחלת יתר לחץ הדם, במקרה זה התמקדתי בהיבטים הפסיכוסומטיים של מחלה זו.
2. חשוב לציין כי כל שינוי תרופתי מחויב בפיקוח רפואי צמוד, אין לשנות מינונים או תרופות ללא ידיעת הרופא.
ההדרכה הטרילותרפית מיועדת לאלו שכבר נוטלים תרופות למען הפחתת תופעות הלוואי, שימור איזון לחץ הדם, מניעת נזקים עתידיים וטיפול בנזקים הקיימים ובהחלט לאלו המחפשים דרכים אחרות לאזן את לחץ הדם ולטפל במקור הבעיה עם אישורו ופיקוחו של הרופא המטפל.
בנגיעה אישית:
דודתי סבלה מיתר לחץ דם לא מאוזן שנים רבות, היא נטלה תרופות רבות לאיזונו ועלתה המחשבה על פרוצדורה פולשנית. רגע לפני היא לקתה בשבץ מוחי אשר הותיר אותה מתפקדת באופן חלקי. המעקב אחרי לחץ הדם שלה הפתיע את המטפלים בה, כמעט באופן מידי לחץ הדם הפך לתקין לאורך שש שנות חייה הנוספות. בשפת הטרילותרפיה הראש הפסיק ללחוץ על כפתור החירום ויותר מכך, הראש לא זיהה את החיים כמקור איום, הוא נרגע, המערכת האוטונומית חזרה לאיזונה כמו בסמל היין והיאנג.
כיום כאשר אני פוגשת מודרכים חדשים אני מבררת איתם מה מצבם הגופני, האם הם נוטלים תרופות ואיזה וממתי נוטלים אותן. מימד זה מאפשר לנו כמדריכים להוסיף רובד חשוב בהכרת מצבם של הראש והרגש ולמקד את המסע לבריאותם הפנימית והחיצונית ולעוררות נוכחות האמצע.
טלי אמון, מדריכת טרילותרפיה ורוקחת בכירה B.Sc Pharm
