טרילותרפיה וכיב קיבה | מאת: טלי אמון

healing
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

 

כמה מוחות יש לך? אם תאמר אחד, יש כאלו שיגידו שאתה טועה. מדענים רבים מתייחסים בשנים האחרונות למערכת העצבים המעית כאל ה"מוח השני" שלנו. אף על פי שהמערכת המעית הרבה פחות סבוכה מהמוח, היא מורכבת להפליא. המוח הזה מנוהל בצורה אוטונומית, ויש בו 500 מיליון תאי עצב, 100 מיליון נוירונים, מעגלים מיקרו חשמליים אוטונומיים, ואת היכולת לוויסות והפעלת מערכת שרירים המניעה את המעיים. המעיים הם למעשה מערכת החיסון הגדולה ביותר המגינה על גופנו. 80% מהלימפוציטים שהם תאי הדם הלבנים השייכים למערכת החיסון נמצאים במעי. בנוסף חיידקי המעיים מייצרים חומרים נוירו-כימיים שהמוח משתמש בהם כדי לווסת תהליכים מנטליים כגון זיכרון, למידה ותהליכים המשפיעים על מצב הרוח. 90% מהסרטונין בגופנו מיוצר במעי.
על הקשר בין מערכת העיכול לתפקוד המוח ידוע כבר 150 שנה, אך בשנים האחרונות הולך ומתבהר תפקידו של "ציר מוח-מעיים", אותו נתיב עצבי-תקשורתי המחבר בין מערכת העיכול למוח על ידי עצב הוואגוס. ציר זה בנוי ממערך מורכב של גורמי תקשורת דו-סיטריים המכילים הורמונים, תאי עצב ונוירו טרנסמיטורים שונים. מפתיע לגלות כי רק 10% מהעצבים הנמצאים בציר מוח-מעיים מעבירים מידע מהמוח למערכת המעית, ויותר מ- 90% מהעצבים המקשרים בציר זה מעבירים הודעות מהמעיים למוח. מצד אחד נתונים אלו מפתיעים מכיוון שלתפיסתנו המוח הוא זה שמחליט הכל ושולח הודעות לאיברי הגוף, ומצד שני זה נשמע הגיוני מכיוון שהמוח שלנו מבודד מאוד, הוא נמצא בתוך גולגולת עצם, מוקף בעור עבה ובמחסום ייחודי של דם-מוח, אך הוא זקוק למידע בכדי לדעת מהי התחושה בגוף, מה מצב הגוף שעליו הוא אחראי.
המעיים הם היועץ הטוב ביותר של המוח. זהו איבר החישה הגדול ביותר בגוף, אם נפרוש את כל שטח המעיים, הוא יהיה גדול פי 40 משטח פני העור שלנו. ה"מוח השני" אוסף מידע לא רק לגביי איכות התזונה שלנו, אלא גם על מצבם של תאי מערכת החיסון, רמת ההורמונים בדם והוא שולח את המידע למוח. המעיים הם האיבר היחידי (מלבד הריאות) שיכול לסנתז אינפורמציה חיצונית ופנימית ולהעביר למוח. הנתון המרתק הוא כי האינפורמציה שמגיעה מהמעיים מגיעה לאזורים במוח שאחראים על מוסר, פחד, עיבוד רגשות ומודעות עצמית. כלומר כאשר המוח רוצה לדעת מה מצב הגוף, המעיים תורמים מידע חשוב ביותר. יש להם תפקיד חשוב בזיהוי המצב הרגשי שלנו, המערכת העצבית של המעיים מתקשרת לראש את מה שקורה ברגש.
מה קורה כאשר המערכת המעית נגועה בדלקת? מה קורה לתשדורת בין שני המוחות? האם יכולתו של המעי כאיבר חישה המוסר אינפורמציה למוח הגדול נפגעת, ואם כן איך זה משפיע עלינו? האם נוכל להבין את הקשר בין מחלות דלקתיות במעיים, ולקשר זאת לסיכוי גבוה יותר אצל אנשים אלו לחוות חרדה ודיכאון?
נבחן לדוגמא מקרה של כיב קיבה המוכר בשם אולקוס. כיב קיבה הוא למעשה פצע פנימי ברקמות הריריות של מערכת העיכול, באזורים בהם מצויים מיצי עיכול עוצמתיים המכילים חומצה שיכולה לגרום לכיב. כאשר המנגנון הטבעי שמצפה בריר מגן לא עובד כנדרש, ייווצר הפצע. הסיבה העיקרית לכיב קיבה הוא זיהום של החיידק הליקובקטר פילורי החי בריריות אלו. חיידק זה נישא על-ידי 60% מהאוכלוסייה ורק במקרים מסוימים מעורר תגובה קלינית של דלקת. כאשר החיידק הופך לפעיל הוא מייצר אנזים הנקרא אוריאז, אשר מנטרל את החומצה שיש בקיבה, הקיבה מגיבה על כך ביצור עוד חומצה, וזה פוגע בציפוי הפנימי ויוצר פצע, בנוסף חיידק זה מחליש את מערכת ההגנה של הקיבה.
הפרוטוקול הרפואי לטיפול באדם החולה באולקוס עקב זיהוי החיידק הליקובקטר פילורי הוא אגרסיבי וכולל קומבינציה של שלוש סוגי אנטיביוטיקה, וכן תרופות המעכבות חומצה על ידי שיבוש מנגנון העברת מימן ואשלגן. ישנה חשיבות בהיענות של החולה לסיים את הטיפול, אחרת קיימת אפשרות להתפתחותו של זן עמיד. אחרי חודש עורכים בדיקה נוספת להמצאות החיידק, אם התשובה חיובית ישנו סבב נוסף של טיפול.

המשך בשפת הטרילותרפיה:
הראש והרגש נמצאים באינטראקציה פנימית של מנהל גדול- המוח, וקבלן משנה- המעיים. כדי לבנות ולתחזק גוף בריא לאורך זמן, אנו זקוקים לשיתוף פעולה טוב ביניהם, להערכה וכבוד.
הבריאות מתאפשרת כאשר ישנה התייחסות של הראש למסרים המגיעים מהרגש: צרבות, בטן נפוחה, עצירות לאורך זמן, שלשול כרוני, התכווצויות, דיספפסיה (כאבים ברום הבטן) ועוד. תסמינים גופניים אלה גורמים בדרך כלל להרגשת עייפות, חוסר אנרגיה ולעיתים עצב וחרדה.
הראש מבין שיש בעיה והוא פונה אל הרפואה אשר לימדה אותנו לקחת תרופות לצרבת המעלות את הבסיסיות שבקיבה. כל אחד יכול לקנות היום תכשירים ללא מרשם כמו: טאמס, לוסק או אומפרדקס לדיכוי הצרבת, או לקנות תרופות משלשלות כדי לפתור עצירות. בדרך כלל תהיה הקלה זמנית לסימפטום שהתעורר במעיים, אך הטיפול התרופתי רק מיסך את הסימפטומים שהרגש הציפה, דבר הגורם לשיבוש בערוץ התקשורת "מוח – מעיים”.
אם התסמינים מהמעיים לא נרגעים ונמצאים בגרף הסלמה, נראה כי הטיפול התרופתי יהפוך לאגרסיבי יותר. אנשים שטופלו בצרבת בתרופות ללא מרשם, יעברו לתרופות כמו נקסיום או קונטרלוק, בעלות מנגנון חזק יותר הדורש מרשם ופיקוח רפואי.
בראייה הטרילותרפית נתאר את המצב כשיבוש בתקשורת בין שני החלקים, שיבוש בתקשורת הפנימית. הטיפול התרופתי לטיפול בכיב הקיבה בעצם מקצין את ההפרדה בין שני המוחות, מצד אחד קוקטייל האנטיביוטיקות מנסה לחסל את החיידק ולסלק את מחולל הסימפטום, ומצד שני הוא מפר באופן רדיקלי את מאזן החיידקים בקיבה, וזה כשלעצמו עלול לגרור התפרצות של תסמינים נוספים. במילים אחרות הטיפול התרופתי מנסה לכבות את השריפה במקום אחד, ובמקום אחר הוא מדליק אחת חדשה.
מה קורה באותו הזמן לראש? הוא מרגיש שהוא מתנתק מהרגש ואת הסימנים של המלחמה שמתחוללת במעיים, הוא מתרגם לחוסר אנרגיה, חרדה ודיכאון.
כמדריכים טרילותרפיים יש באפשרותנו לעזור במצבים כאלה ולהביא להקלה גדולה, עד עכשיו אנשים אלו חשבו שהם סובלים מבעיית מעיים וגם מבעיה רגשית, ולא הבינו מדוע הריפוי מתמהמה ומדוע יש כל כך הרבה מחשבות שליליות. כאשר אנו מציגים בפניהם את השתלשלות העלילה, מתאפשרת בהירות ומודעות ונוכל בעזרת נוכחותו של האמצע ליצור סדר פנימי חדש.
עם מודרכים כאלה מומלץ לעורר את נוכחות אמצע, מכיוון שרק הוא יכול להבין את המשמעות העמוקה של המחלה – הקשר בין כיב הקיבה והדיכאון, להבין מה קרה מבחינה רגשית אשר אפשר את הפעלת החיידקים והתלקחות הדלקת.
המסע מתחיל, המדריך יבדוק עם המודרך מה מצבם של הילדים הפנימיים, נרצה להבין מתי התחילו אותות המצוקה שעלו מהמעיים, מתי התעוררו התסמינים הראשונים, מה היה במציאות הרגשית והחיצונית באותו זמן, לחזור עם המודרך לנקודה הזו בזמן, ולעשות נשימות לשחרור הטראומה הרגשית.
תפקידו של האמצע יהיה לגייס את הילדים הפנימיים לתהליך ההבראה וההחלמה, ליצור חוזה חדש ביניהם. חוזה פנימי חדש בין הילדים הפנימיים יאפשר זרימה נכונה בין המוח הגדול למוח הקטן.

לסיכום:
במצבים של דלקות מעיים ואולקוס חשוב להבין את משמעות ציר "מוח-מעיים", להבין את החיבור בין כיב קיבה לבין עצב, מחשבות שליליות ודכאון. בעזרת הטרילותרפיה נוכל לצאת לתהליך הבראה של המערכת הפנימית. ניצור חוזה חדש ומעודכן בין שני המוחות, ונצא למסע למצוא ולשחרר את הבעיה האמיתית שגרמה לפצע, במקום להאשים את אוכלוסיית החיידקים המאכלסת את ריריות המערכת המעית.

נקודות חשובות:
– אין במאמר זה המלצה על אי לקיחת טיפול תרופתי ואין בשום מקרה לשנות טיפול תרופתי ללא התייעצות עם הרופא המטפל.
– אפשר בהחלט לעשות עבודה מקבילה של המשך הטיפול התרופתי והדרכה טרילותרפית.
– מחקר גדול שפורסם ב-2016 גילה כי הסיכוי לפתח דמנציה ואלצהיימר באנשים אשר צורכים תרופות נגד צרבת גדול ב- 44% בהשוואה לאנשים שאינם צורכים תרופות אלו.

בנגיעה אישית:
בעבודה בקליניקה אני בודקת את מצבם הגופני של המודרכים, ולאחרונה שמתי לב כי רבים מהם אינם מתייחסים לבעיות במערכת העיכול כנתון שצריך לציינו. בעיות במעיים הפכו לתופעה שכיחה ורווחת, ולכן חשוב לשאול במפורש על ההיבטים הקשורים למערכת העיכול ואם ישנה רגישות במערכת זו, אני ממליצה לבחון תסמינים מהותיים.
במהלך הליווי בטרילותרפיה או בשיטות דומות, נראה שבעיות בבטן מאוד משתפרות, ולא פעם פשוט נעלמות.

 


טלי אמון, מדריכת טרילותרפיה ורוקחת B.Sc Pharm

סגירת תפריט
×

עגלת קניות