לא לטפס, לא להילחם ולא להרוס.
ניסים אמון על ההתמודדות עם הקירות השקופים של המיינד.
לפני שנים רבות, בצפון הודו, לימד הבודהא את תלמידיו את סודות כוחות העל המיוחדים של ההתעוררות.
יש ללמוד אותם, להתאמן בהם וליישם אותם בחיים, והיכולת "לעבור דרך קירות" הוא לדעתי החשוב מכולם.
לא לטפס עליהם, לא להילחם, לא להרוס אותם ולא להיכנע להם. פשוט לעבור דרכם.
הבודהא התכוון אל קירות הקיימים בראש, במיינד, הקירות הבלתי נראים של עולמנו הפנימי,
תוצר של הסביבה האנושית בה גדלנו ושל ההיסטוריה האישית והמשפחתית שלנו.
הקירות הללו מגבילים את החופש והשמחה הטבעיים הנמנעים מאיתנו,
וכדי להשתחרר יש אפשרות לעבור דרכם, שהלא הם קיימים בראש בלבד.
המציאות אותה אנו חווים היא רק חלק ממציאות רחבה יותר.
הדברים שאנו רואים מוגבלים לתדרים בהם עיננו מורגלות,
הדברים אותם אנו שומעים מוגבלים לתדרים בהם אוזנינו מורגלות,
והדברים אותם אנו מבינים מוגבלים לצורת החשיבה אליה האינטלקט שלנו מורגל.
גם תפיסת המציאות שלנו מוגבלת למה שחושינו מורגלים,
אך המודעות יכולה להיפתח ולראות שמלבד המציאות החיצונית והמוחשית קיימת עוד מציאות פנימית,
ואצל מרביתנו היא מוחשית לפחות כמו השולחן שמולו אתם יושבים. מציאות של רצונות, מאוויים,
רגשות, מחשבות, אמונות ודעות, מוצקים כמו קירות אבל בלתי נראים לעין.
בבודגאיה שבהודו, לא רחוק מהעץ שמתחתיו ישב הבודהא פגשתי מורה שחזר ושינן באוזני משפט אחד שוב ושוב: "הדבר היחידי שמגביל נמצא בראש בלבד."
הקירות שקיימים בראשנו מגבילים אותנו.
הם אלו שמונעים מאיתנו בפועל לעשות דברים, הם אלו שמתווים לנו מה מותר לנו ומה אסור,
מה נכון ומה לא, מה אנו מסוגלים ומה אנו לא. אם אנו חווים תחושה של תסכול, מחנק או חוסר סיפוק,
קרוב לוודאי שהקירות הפנימיים שלנו מקיפים אותנו צפוף מדי.
גם הדרך עלולה להפוך לקיר. לפי תורת הזן, אסור שהדת תהפוך להיות קיר.
אפשר להיות "דתי" ולטפס על הקיר מתוך הנחה שככל שנעלה למעלה יותר נגיע למעלה רוחנית גבוהה יותר,
ואדם יטפס על קיר הדת שישים שנה ועדיין לא יתקרב אל האהבה.
כדי לפגוש באמת צריך לעבור דרך הקירות אל העולם האמיתי להתחבר בצורה הכי נקייה עם המציאות.
טעות רוחנית היא להיתקע בצלו של הקיר של מה שאנו חושבים או רק מאמינים בו.
לא לטפס על קירות, לא לעמוד ולצעוק על אנשים מטפסים,
לא להפנות את הגב בכעס, פשוט לעבור דרך.
המטרה אינה להחליף קונספט אחד באחר, גם לא לשפץ קירות, לנתץ את הישנים או להחליף באחרים.
אפשר פשוט לעבור דרך כולם.
ביירון קייטי עברה דרך קיר הרחמים העצמיים ביום אחד, ויצאה לחופש אחרי עשר שנים של דיכאון.
אם יש לכם ביטחון בעצמכם ואמון במערכת הפנימית, קחו אתגר לאמיצים,
היו מוכנים להמר ובלי פחד לוותר על הקירות המגבילים, אפילו אם זה רק באופן זמני.
כשלומדים את הטכניקה של "לעבור דרך קירות" מגלים שהיא הרבה יותר קלה ממה שנדמה,
וגם שאפשר ליישם אותה על כל הפחדים המגבילים אותנו.
נסו לפעול בחופשיות, להגיד דברים שלא העזתם,
להשתחרר במקומות בהם תמיד חששתם,
להתחבר למדיטציה, לאהוב ללא פחד,
כל הדברים האלה אפשריים.
כל מה שצריך זה פשוט לעבור דרך הקירות הבלתי נראים של האישיות,
כי הדבר היחידי שמגביל נמצא בראש בלבד.
