בהשפעת תורת הטאו הסינית, התפתח ביפן זרם בודהיסטי מיוחד שהציע לקובץ נזירים ונזירות להתהלך בעולם בדרך חיים חדשה אשר שמה לעצמה את החופש מהסבל ואת היופי כשני הערכים המקודשים והעליונים. כדי למצוא את החופש המיוחל ואת היופי המקודש, היה על הנזירים לגור בטבע הרחק מהמולת השוק, להימנע מלימוד תיאורטי ולשבת במדיטציה שעות רבות ביום.
מנזרי הזן שהוקמו בשמורות טבע בסביבות המאה ה-12 הפכו להיות עוגן התרבות החשוב ביותר ביפן של אותה התקופה, והשפעות הזן ניכרות עד היום בתחומי העיצוב והשירה. זן היא מילה יפנית שמקורה במילה צ"אן הסינית אשר מקורה במילה ההודית דיאן שמשמעותה מדיטציה. פתגם הזן אומר "נקי בחוץ, נקי בפנים" והכוונה היא שרק אחרי שננקה את העומס הפנימי בתוכנו ממחשבות ורגשות, נוכל לראות את האמת הפשוטה ואת היופי שנמצא בכל דבר.
המטרה המוצהרת היא להגיע אל האמת, הממשות, החירות המוחלטת והאושר הפנימי, אך לפי תורת הזן, כדי להגשים את כל אלה, עלינו לנקות את התודעה, ולהרחיק עננים כבדים של דאגות, דרמות, אמונות, ודעות. עלינו אפילו להתעלם זמנית מהעבר והעתיד – לנקות את המראה מאבק כדי שהאמת והיופי ישתקפו בה. לימוד הזן אינו מוסיף ידע על העולם, אלא משפר את כלי הקשב שלנו. זן כ"דרך חיים" אינה תלויה בתרבות מסוימת אלא שואפת לחיים של צניעות, עבודה, התבוננות, פליאה, עדינות ויופי מקודש.
יום אחד עמדתי בכביש בינעירוני בדרום יפן, לבוש בבגדי הנזיר, וניסיתי לעצור טרמפים. מחיר הרכבת היה יקר ורציתי להגיע לטוקיו. עצרה לי מכונית מסחרית זעירה והנהג היה במקצועו בונה חלילי שקוהאצ'י, חליל מסורתי גדול העשוי במבוק. כשהגענו ביקשתי אם יסכים לנגן לי משהו. הוא דומם את המנוע, בחר חליל, עשה מדיטציה של חצי דקה וקירב את החליל לשפתיו. כשהוא ניגן, בתוך החלל הקטן של המכונית, לא יכולתי למנוע מדמעותיי לרדת ולא זזתי מילימטר. זו הייתה הפעם הראשונה שבכיתי מזה שנים, ובכלל לא היה לי אכפת שהוא רואה.
המפגש הראשון שלי עם האמנות היפנית השאיר אותי בלי מילים. גם עכשיו קשה לי להסביר במילים את החוויה. קשה להסביר איך הלב יכול להתפוצץ מרוב אהבה, כשבאים במגע עם יופי שהוא כל כך פשוט ונקי. את האמנות היפנית גיליתי מאז בכל דבר: בדרך בה הם מסדרים את האוכל בצלחת כך שייראה כמו ציור. מאולמות המדיטציה הנקיים מכל מה שאינו נחוץ. מגינות הזן במנזרים. מכלי החרס המזוגגים שכל אחד שונה מרעהו. מהדרך בה הם קדים אחד לשני.
בתחנת הרכבת שליד המנזר היה ארון תצוגה שקוף וכל מה שהיה בו הסתכם בענף באגרטל שהתחלף כל כמה שבועות לפי העונה. בשלט למטה היה כתוב "מהחוג לסידור פרחים." לא רחוק משם הייתה חנות של חרבות סמוראיות וכל פעם הייתי עוצר ומתפעל מהדיוק והיופי שבחרבות. התרבות היפנית תתגלה רק למי שידע לעצור את המולת המחשבות ויאפשר לעצמו סוג של התמסרות אל קדושת היופי. משהו שההיגיון לא מצליח להבין אבל הוא כן מצליח לשתק אותו בהשתאות.
ההשפעה של הזן על אופי החיים ביפן עמוקה ביותר. רעיון הזן הפך למוביל בתרבות היפנית ושימש כמפיץ של ערכים כמו אהבת הטבע, קבלת קשיים כחלק ממסע התפתחות רוחני, השלמה בין יופי וכיעור, השלמה בין עדינות ועוצמה. ערכים נוספים הם כבוד לשקט, הערכה לשלוות הנפש ורגיעה בלב, ייחודיות ופשטות, איפוק ואמת.
עד לסוף מלחמת העולם השנייה, מעולם לא הצליח כוח זר לפלוש ליפן. המדינה התפתחה באווירה של בידוד למחצה עד למחצית המאה התשע עשרה. השוגונים ניתקו את יפן לחלוטין, נאסר על יפנים לצאת מיפן ונאסר על זרים להיכנס אליה. זו הייתה התקופה בה התפתחו הסמוראים לכת לוחמים מיוחדת במינה שאימצה למודל את דרך הזן, וכללי ההתנהגות שלהם (בושידו) כללו קודים של אמנות בכל דבר שעשו. שלטון השוגונים תמך כלכלית והרשה להקים מקדשים במקומות הכי יפים בטבע. הם ראו בחינוך ברוח הזן דוגמה לאורח חיים מיושב והגון. מנזרי הזן היו למקדשים של נכס תרבות, ובסופי שבוע המשפחות היו יוצאות לטיול רגלי בשבילי הטבע וביקור במקדש שקט עם גן מטופח ונחל.
נזיר זן צעיר נתבקש לנקות את הגן.
כששאל את המורה היכן עליו להשליך את האשפה ענה לו המורה: "היכן האשפה?" ואסף את הענפים והעלים לשימוש כחומר בעירה, את האדמה הוסיף לעציץ, את האבנים הגדולות זרק לנחל ואת ערימת החצץ שנשארה גרף חזרה לתוך הגן.
